התובע נרשם לקורס של הנתבעת, אך זו לא הודיעה לו כי הפרטים שמסר ישמשו לפרסום (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת ורדה שוורץ):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 11 מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי היא מפעילה מכללה ללימודי שוק הון, נדל"ן ויזמות עסקית וכי התובע השאיר את פרטיו בדף נחיתה פרסומי כי שמתעניין בקבלת מידע אודות לימודים אצלה. 

נפסק: מעיון בהודעות שנשלחו עולה כי חלקן אינן עומדות בתנאי ההגדרה של "דבר פרסומת". ההזמנה להצטרף לחדר עסקאות אינה כרוכה בעלות כלשהיא. מסרונים אלו מעודדים רישום וכך אף ההזמנה למלא שאלון. תוכן המסרונים מעיד כי התובע אכן נרשם לקורס של הנתבעת. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע לא ניסה להסיר את הפרסומים.

משלוח ההודעות על ידי הנתבעת מתיישב עם הוראות סעיף 30א(ג) לחוק, המתיר משלוח הודעות פרסומת לנמען אשר לכל הפחות ניהל מו"מ עם המפרסם לרכישת מוצר או שירות ממנו. עם זאת, הנתבעת אינה עומדת בתנאי המחייב להודיע לתובע כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. הנתבעת הציגה אומנם הסכם רכישת קורס בכתב הכולל הודעה כאמור אך לא עמדה בנטל הראיה כי ההסכם נשלח והודע לתובע. הנתבעת תשלם לתובע 1,500 ש"ח עבור 2 הודעות הפרסומת ששלחה.