לא הוצגה סיבה טובה המצדיקה מתן עדות ב-Video Conference (החלטה, אזורי לעבודה ת"א, הרשמת סימה קרמר):

העובדות: בקשת הנתבעת להתיר את העדתו של עד מטעמה באמצעות כינוס וידאו (Video Conference). עניין התביעה בטענת התובעת כי על הנתבעת לשלם לה בונוס לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. הבקשה הוגשה על רקע מעברו של העד לארה"ב והטענה כי הגעה לישראל לצורך מתן עדות אינה אפשרית מבחינתו. הנתבעת טענה כי העד שימש כמנהלה הישיר של התובעת וכי עדותו רלבנטית לצורך חקר האמת. התובעת התנגדה לבקשה.

נפסק: אין צורך להכביר מילים אודות המרכזיות של התרשמותו הבלתי-אמצעית של גורם שיפוטי מעדים, לקיומו של הליך הוגן וגילוי האמת. עם זאת, המחוקק הכיר בכך שיהיו מצבים בהם הדבר לא יתאפשר וקבע הוראות בעניין בסעיף 13(א) לפקודת הראיות. סעיף זה פורש כמבסס את סמכות ביהמ"ש להורות על גביית עדות באמצעות שלוח וכן באמצעות כינוס וידאו. 

לפי המבחנים המקובלים, על המבקש להראות כי פנייתו לביהמ"ש נעשתה בתום לב, כי העדים שהמבקש חפץ בגביית עדותם ימסרו עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת וכי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים לחקירה בישראל. מקובלת טענת הנתבעת כי הבקשה הוגשה בתום לב ומבעוד מועד. כמו כן, לא יכול להיות חולק כי עדותו של העד היא רלבנטית.

עם זאת, דברי הנתבעת כי על רקע מגוריו בארה"ב יימנע מהעד להתייצב לדיון ההוכחות אינם כשלעצמם עולים כדי סיבה טובה המונעת הגעתו כדי להעיד [עניין מסס - רע"א 7265/09]. לבד ממקום מושבו של העד, הנתבעת לא הצביעה על כל סיבה המונעת ממנו לבוא להעיד [עניין כנעאן - ע"ע 36731-09-12]. לא נטען בבקשה כי העד כבר אינו מועסק בנתבעת ועל כן, יש להניח כי העד מצוי בשליטתה של הנתבעת, לה האמצעים הדרושים להביאו לישראל לצורך מסירת עדותו. הבקשה נדחתה.