בתי המשפט נרתעים מתובעים ששולחים בקשות הסרה מסורבלות במקום להיעזר במנגנון ההסרה בגוף ההודעות (פסק-דין, שלום ת"א, השופט דניאל הורוביץ):
העובדות: התובע טען כי הנתבעת פגעה בפרטיותו בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, וכן כי שלחה אליו הודעות פרסומיות בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי רכש מהנתבעת שירותי השכרת רכב באמצעות אתר האינטרנט של החברה וכי כחלק מהליך הרכישה נדרש למסור את פרטיו לצורך החיוב, משלוח החשבונית ואישור ההזמנה. התובע טען כי לא הסכים לקבל מידע שיווקי מהנתבעת וכי הנתבעת השתמשה בפרטיו לצורך משלוח תוכן שיווקי אסור.
נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. התובע לא נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת הודעות פרסומיות ולמצער הנתבעת לא הראתה ולא הוכיחה כי ניתנה הסכמה מפורשת מצד התובע. בהסכם השכרת הרכב אין סעיף המתייחס לסוגיית משלוח הודעות פרסומיות ולמעשה אין מקום בו יכול השוכר לציין אם הוא מסכים או מתנגד למשלוח הודעות פרסומת אליו.
הוראות סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת אינן יכולות לסייע לנתבעת. הנתבעת בחרה להחמיר עם עצמה וקבעה במדיניות הפרטיות כי היא מתחייבת לשלוח הודעות פרסומת רק אם ניתנה הסכמה מפורשת של שוכר הרכב. תנאי ההסכם מחייבים את הנתבעת ומשלא נתן התובע הסכמה מפורשת לקבלת הודעות פרסומת, מנועה היתה הנתבעת לשלוח לתובע הודעות, כפי שהתחייבה בהסכם.
התובע לא השתמש בלחצן ההסרה שבתחתית הודעות הפרסומת. בקשת ההסרה ששלח התובע בדוא"ל לכתובת הנתבעת התקבלה אצל הנתבעת. אי אפשר שלא להשתכנע מרצינות פניית התובע לנתבעת. התובע דרש באופן נחרץ להפסיק לשלוח לו הודעות ואף צירף טיוטת כתב תביעה. התובע דרש שהנתבעת תמחק את כל המידע עליו. אין מדובר בדרישת הסרה סטנדרטית ושומה היה על הנתבעת לטפל בדרישת התובע ביתר רצינות ולוודא הפסקה מוחלטת של משלוח ההודעות לתובע, תוך בדיקת מסמכי ההתקשרות והפרטים שמסר. יש לזקוף לחובת הנתבעת את המשך משלוח ההודעות לאחר שהתובע דרש כי תחדל מכך.
עם זאת, אין להתעלם מכך שהתובע שלח את דרישת ההסרה מכתובת שונה מהכתובת אליה נשלחו ההודעות. יש בכך משום הטעיה והכשלה של הנתבעת. לכך יש להוסיף כי בתי המשפט הביעו לא אחת את הסתייגותם מתובעים שמעדיפים לבקש הסרה באופן מסורבל ופונים למפרסם במכתבים או בדרכים אחרות, החושפות את המפרסם לטעויות אנוש, תחת ביצוע פעולה פשוטה של לחיצה על לחצן ההסרה, שמבצעת את פעולת ההסרה באופן ממוחשב ונועדה למנוע טעויות אנוש. יש להטיל גם על התובע אחריות לכך שהנתבעת המשיכה לשלוח לו דברי הפרסומת אחרי בקשת ההסרה.
הנתבעת תפצה את התובע ב-1,000 ש"ח עבור הודעת הפרסומת הראשונה וב-350 ש"ח עבור כל אחת 10 ההודעות הנוספות שנשלחו לאחר בקשת ההסרה (סה"כ 4,500 ש"ח). סוגיית משלוח הודעות פרסומת מוסדרת בחוק התקשורת, שהוא חוק ספציפי לעומת ההוראות הכלליות שבחוק הגנת הפרטיות. על כן, ברירת המחדל בפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק בגין משלוח הודעת פרסומת צריכה להיות לפי חוק התקשורת ואין לתבוע כפל פיצוי ללא הוכחת נזק גם מכח חוק הגנת הפרטיות.