פרסום מידע שלילי במאגרי BDI אינו לשון הרע (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשמת מיכל בר):

העובדות: תביעה לפיצוי בעקבות מידע שפורסם על התובעים במרשמי הנתבעת. התובעים טענו כי הנתבעת פרסמה עליהם מידע שלילי שאיננו נכון, וכי מחובתה לבדוק המידע המפורסם על ידה עובר לפרסומו. הנתבעת הבהירה כי היא בעלת רישיון הפועלת לפי חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב-2002, והתקנות שמכוחו, וכי היא כפופה להנחיות רשם נתוני האשראי. לטענתה כנגד התובע היה קיים מידע שלילי אודות שני תיקי הוצאה לפועל שדווחו אל מאגרי הנתבעת על ידי לשכת ההוצאה לפועל.

נפסק: דין התביעה להידחות. הנתבעת היא בעלת רישיון הפועלת לפי חוק שירות נתוני אשראי. לפי החוק, הנתבעת מקבלת נתוני אשראי (ובכלל זאת נתונים בדבר אי-פירעון חובות, פשיטת רגל ושיקים ללא כיסוי) ממקורות מידע הקבועים בחוק ובהתאם מדווחת עליהם בצורה של דו"ח אשראי. הנתבעת מחויבת לקלוט המידע במאגריה, כפי שדווח, ולמסור אותו למבקשי הדו"ח בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק, הא ותו לא.

החוק מסדיר (בסעיף 31) את האופן שבו ניתן לתקן מידע שגוי המופיע בדו"ח. ניתן לצאת מנקודת הנחה כי לנתבעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית ביחס לגורמים הנזכרים בדוחותיה. עם זאת, אין כל חובה שבדין המטילה על הנתבעת לבדוק את המידע הנמסר לה מהגורמים המנויים בחוק. אף הגורם המכריע האם לאשר בקשה לתיקון מידע הינו מקור המידע בעצמו. 

התובעים לא פעלו בהתאם להוראות החוק לתיקון המידע המתייחס אליהם, ומשכך אין להם להלין אלא על עצמם. כאמור, התובע פנה אל הנתבעת בבקשה לתיקון מידע רק לאחר הגשת התביעה. בהתאם לכך, ועל אף שהבקשה לא כללה פירוט התיקים הרלבנטיים ואסמכתאות מתאימות, העבירה הנתבעת את הבקשה ללשכת ההוצאה לפועל והמידע ביחס לתובעים תוקן. בכך יצאה ידי חובתה הנתבעת.

אין מדובר בבפרסום לשון הרע, משהנתונים שפירסמה הנתבעת היו אמת לשעתה, וממילא, גם אם היה מדובר בפרסום העולה לכדי לשון הרע, הרי שקמה לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, שכן הפרסום נעשה מכוח חובתה של הנתבעת לפעול על פי דין.