הנתבע הכפיש בפייסבוק את מנהלו לשעבר בסניף הדואר (פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת ניצה מימון שעשוע):

העובדות: תביעת לשון הרע ותביעה שכנגד. התובע שימש כמנהל דוורים בסניף דואר בפ"ת. הנתבע עבד כדוור בסניף פ"ת ותקופה מסוימת עבד תחת ניהולו של התובע. התובע טען כי הנתבע הכפיש והשפיל אותו ברבים, בין היתר בפרסומים (פוסטים) בפייסבוק, בהם הנתבע העליל עלילות לגבי חייו האישיים של התובע והזוגיות שלו עם אשתו. בנוסף, התובע טען כי הנתבע שלח מכתבים לקרובי משפחתו בהם טען כי התובע בוגד באשתו.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי מדובר בתביעת השתקה, הואיל ובעת עבודתו ברשות הדואר נפל קורבן להתנהלויות לא תקינות של הממונים עליו וכי הרקע להגשת התביעה הוא נקמה בו על מכתב תלונה ששלח לנציבות שירות המדינה. בתביעה שכנגד טען הנתבע כי התובע הוציא לשון הרע נגדו שעה שייחס לו את לשון הרע הנטענת בתביעה.

נפסק: הוכח כי בתקופה הרלבנטית הנתבע הפיץ אודות התובע, בעל-פה ובמכתבים, טענות כי התובע הטריד מינית עובדות בדואר וקיים יחסי מין עם עובדת. מדובר בפרסומים משמיצים שנועדו לפגוע בשמו הטוב של התובע כאיש משפחה, לבזותו ועשותו מטרה לעוינות וטינה מצד אשתו וקרובי משפחתו ועל כן הם מהווים לשון הרע.

התובע הציג את הפוסטים שהעלה הנתבעת לפייסבוק בשנת 2015. חלק מהפוסטים שהוצגו אינם עונים להגדרת "לשון הרע" והתביעה נדחתה לגביהם. חמישה מהפוסטים כוללים דברי לשון הרע נגד התובע על מעשי ניאוף ועל הטרדות מיניות כלפי עובדות שתחת מרותו וכן התנהלות מושחתת כלפי מקום עבודתו. ברי כי פרסום ההשמצות קבל עם ועולם בפייסבוק נועד להוציא את דיבת התובע רעה ולפגוע בו, בעיקר בחוג משפחתו הקרוב. הנתבע הודה בפרסום הפוסטים.

הנתבע לא הוכיח אמת בפרסום ולפיכך הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע אינה עומדת לו. בנוסף, הפער בין היעדר כל ידיעה אישית מכלי ראשון אודות המעללים שייחס הנתבע לתובע בפרסומיו, שכולם מבוססים על עדויות שמיעה, לבין מלחמת החורמה שנקט הנתבע כלפי התובע, ציבוריות הפרסומים בפייסבוק והניסיון לפגוע בתא המשפחתי של התובע - זועק חוסר תום לב וכוונה לפגוע. הנתבע אינו יכול לחסות תחת הגנת תום הלב. התביעה שכנגד נדחתה.  הנתבע יפצה את התובע ב-50,000 ש"ח וכן יישא באגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח.