ת"א 14643-04-18 ישראמיינרס בע"מ נ' בנק אגוד הרצליה

מדיניותו הגורפת של הבנק, האוסרת לחלוטין פתיחת חשבון ללקוח העוסק במטבעות דיגיטליים, אינה סבירה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת לימור ביבי, 17.3.2019):

העובדות: האם סירובו של הנתבע, בנק איגוד, לתת שירותים לתובעת, וזאת בהינתן שמקור התקבולים בחשבונה הוא בהמרתם לש"ח של מטבעות דיגיטליים מסוג ביטקוין (שהתובעת "כרתה") - מהווה סירוב סביר לפי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981.

התובעת היא חברה ישראלית העוסקת בתחום המטבעות הדיגיטליים. היא מפעילה חוות שרתים לשם שימוש בכוח העיבוד שהיא מייצרת לתחום הקריפטוגרפיה. לתובעת חשבון בנק יחיד המנוהל אצל הנתבע. החברה המירה מטבעות דיגיטליים שכרתה לשקלים באמצעות חברת Bit2C ואת השקלים שהתקבלו העבירה לחשבונה אצל הנתבע. הנתבע הודיע לתובעת על כוונתו לסגור את חשבונה בשל עיסוקיה בתחום המטבעות הדיגיטליים. 

נפסק: ביהמ"ש סקר מונחי יסוד בתחום המטבעות הדיגיטליים ואת היתרונות והסיכונים הכרוכים בשימוש בהם. הדיון נסב על כך שקיימת בעיה בהכנסת כספים למערכת הפיננסית. בנקים רגילים אינם מאפשרים החזקת מטבעות דיגיטליים באמצעותם. בנוסף, אין הם מוכנים לקבל כספים שמקורם במטבעות דיגיטליים לאחר המרתם למטבע פיאט. זאת מפאת טיעונים הנוגעים לרמות סיכון והלבנת הון.

אין כיום חקיקה מוסכמת בינלאומית בתחום זה. רגולטורים שונים בעולם מתחבטים בעניין מטבעות אלה והתמונה הכללית היא כי טיפין טיפין חלה הכרה בקיומם. גם החקיקה בישראל אינה שונה ואין חקיקה השוללת שימוש במטבעות אלה. רשויות המס רואות במטבעות אלה כנכס פיננסי [שאלה דומה נידונה גם בעניין ביטס אוף גולד - ה"פ 1992-06-15]. 

במרכז הדיון נמצאת הודעת הבנק על סירוב למתן שירותים לתובעת, כמו גם בדבר סגירת חשבונה. נקודת המוצא לבירור נמצאת בסעיף 2 לחוק הבנקאות שירות ללקוח, הכולל שני מסלולים לבחינת סירובו של הבנק (מסלול סל בו נבחנת סבירות הסירוב והמסלול מכוח סעיף 2(ד) המבוסס על מדיניות מאושרת של הבנק). לא ניתן לראות במדיניות הבנק בעניין לקוחות העוסקים במתן שירותים הנוגעים למטבעות דיגיטליים, כפי שהועברה בשנת 2014, כ"מאושרת" על-ידי המפקח על הבנקים ולפיכך הבנק אינו יכול להסתמך על סעיף 2(ד) לחוק כמבסס את טענתו כי סירובו היה סביר. 

טענות הבנק באשר לסבירות סירובו הן שתיין - אחת מבוססת על העדר יכולת לניהול הסיכונים הכרוכים במטבעות דיגיטליים והשנייה מבוססת על משבר אמון ביחסים עם התובעת. מדיניותו הגורפת של הבנק, האוסרת לחלוטין פתיחת חשבון ללקוח העוסק במטבעות דיגיטליים, אינה סבירה. המדיניות הגורפת באשר לפעילות במטבעות דיגיטליים, שאינה מאבחנת בין סוגי פעילויות שונים, היקפי פעילות שונים וסוגי לקוחות שונים, אינה סבירה. כל פעילות במטבעות דיגיטליים שונה מרעותה ובהתאמה כל אחת מחייבת התייחסות שונה של הבנק.

במקרה הנוכחי יש לקבל את טענת הבנק ולפיה בהינתן ש"נתיב הכסף" יש בו כדי להקים סיכונים, באשר במכירה בזירת מסחר לגורם עלום אשר לא הוכח דבר היכרות עימו אמנם קיים סיכון הלבנת הון. לפיכך, סירובו של הבנק למתן שירות הנוגע לקבלת הכספים שהופקדו בחשבון הוא סירוב סביר. יחד עם זאת, עצם פעילותה של התובעת אין בו כדי להקים סיכוני הלבנת הון או טירור ולכן החלטת הבנק לסגירת החשבון, להבדיל מהסירוב לקבל את הכספים שמקורם בפעילות, אינה סבירה ולכן היא בטלה. יש לקבל את טענות התובעת לפיה לא חל ביחסיה עם הבנק משבר אמון המצדיק לסגור את חשבונה.