לפיצוי יזכו כולם, ללא הבחנה אם נתנו אישור לקבלת דבר פרסומת, אם לאו (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת שושנה אלמגור):

העובדות: בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות. המבקש, חבר בתוכנית הנוסע המתמיד של המשיבות (חברות תעופה), טען כי המשיבות שלחו לו דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים),התשמ"ב-1982. המשיבות טענו כי הן פועלות לפי החוק, כי המבקש הסכים לקבל מהן דברי פרסומת, ועוד.   

נפסק: הצדדים הגיעו להסדר פשרה, במסגרתו, בין היתר, התחייבו המשיבות למלא בקפדנות אחר הוראות חוק התקשורת ולהעניק לחברי הקבוצה פיצוי בדמות מיילים בתוכנית הנוסע המתמיד. התובענה הייצוגית שהוגשה עומדת לכאורה בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. התובענה ובקשת האישור הוגשו לפי פרט 12 לתוספת השנייה לחוק. המבקש הציג בבקשתו עילת תביעה אישית והבקשה עוררה שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל החברים בקבוצה, שראוי לבררן בתביעה ייצוגית.

כמו כן, נראה כי הדרך ההוגנת והיעילה להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין היא סיום ההליך בהסכם פשרה. ההסכם שהגישו הצדדים מביא לידי ביטוי הסדר סביר, הוגן, מדוד וראוי בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. לפיצוי יזכו כולם, ללא הבחנה אם נתנו אישור לקבלת דבר פרסומת, אם לאו. הגם שאין זה זיכוי בעין, מדובר בשווה כסף שניתן לממש בדרכים שונות. המשיבות ישלמו למבקש גמול בסך 25,000 ש"ח ושכר טרחה לבאי כוחו בסך 120,000 ש"ח בתוספת מע"מ.