גם אם טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות בקביעת שיעור הפיצוי, אין בכך הצדקה למתן רשות לערער (החלטה, מחוזי י-ם, השופט אריה רומנוב):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בי-ם [ת"ק 17787-08-17]. המבקשת תבעה את המשיבה בגין משלוח הודעות פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. תחילת הקשר בין הצדדים כשהמבקשת רכשה מוצרים באתר המשיבה. המשיבה המשיכה לשלוח למבקשת הודעות פרסומת גם לאחר שהמבקשת פנתה אליה בדוא"ל חוזר וביקשה כי תחדל מכך. 

ביהמ"ש קמא הורה למשיבה לפצות את המבקשת בסך כולל של 4,050 ש"ח. ביהמ"ש קמא קבע כי התנהלות המבקשת, שהמתינה עד שקיבלה 13 הודעות נוספות בטרם פנתה למשיבה פעם נוספת, לא היתה סבירה. בבקשתה, טענה המבקשת כי טעה ביהמ"ש קמא בקביעתו באשר לתום ליבה וכי פסק שיעור פיצוי נמוך באופן חריג.

נפסק: דין הבקשה להידחות. אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק-דין שניתן בביהמ"ש לתביעות קטנות היא מחמירה במיוחד. גם אם ביהמ"ש קמא טעה בשיעור הפיצוי שפסק למבקשת, מדובר בטעות ביישום הדין, דבר כשלעצמו אינו מצדיק מתן רשות לערער.