סכסוך שכנים שגלש לפייסבוק (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת שושנה שטמר):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בחדרה [ת"א 49131-02-16], שדחה תביעת לשון הרע של המערער נגד המשיב. עיקר המחלוקת בערעור היא האם צדק ביהמ"ש השלום כאשר קבע כי מהפוסט בפייסבוק נשוא התביעה לא עולה כי הוא כוון נגד המערער או הובן ככזה.

המערער ואביו של המשיב מתגוררים זה מול זה בבנימינה ויש ביניהם מחלוקת ארוכת שנים. עניין ההליכים בפוסט שפרסם המשיב בפייסבוק, שהמערער טען כי הוא מהווה לשון הרע כלפיו ואילו המשיב טען כי לא התכוון בפרסום למערער ולא ניתן לזהותו מהפרסום. כאמור, ביהמ"ש קמא קבע כי לא הוכח שהפוסט מתייחס למערער ולפיכך דחה את התביעה וחייב את המערער בהוצאות המשיב. מכאן הערעור.

נפסק: דין הערעור להתקבל. לא היתה מחלוקת כי המשיב פרסם לשון הרע בתיאורים שתיאר בפוסט. הדברים שפורסמו עלולים היו להשפיל את המערער ולעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, אך יש לבחון האם הקורא הסביר הבין כי מדובר במערער. אין ספק כי פרסום בפייסבוק הפתוח לכל דיכפין היה עלול להגיע ליותר מאשר למערער. ההלכה היא כי הבחינה האם ניתן היה להבין מהפרסום שהוא מכוון לאדם מסוים, היא אובייקטיבית ונלמדת מכל הנסיבות הקשורות לפרסום (הן מלשון הפרסום והן מנסיבות חיצוניות).

כוונתו של המשיב אינה קובעת, אלא הפירוש האובייקטיבי של הפוסט. מכלל הנסיבות עולה כי המשיב התכוון למערער. משהצטברו נסיבות המראות כי הפוסט כוון למערער, לא היה מספיק שהמשיב ישיב כי התכוון לאדם ערטילאי. היו אנשים שהבינו מהפרטים והנסיבות הקשורות, כפי שהיה מבין הקורא הסביר במקומם ובידיעותיהם, כי מדובר במערער. לפיכך, הוכח כי המשיב עוול כלפי המערער בעוולה של פרסום לשון הרע. המשיב יפצה את המערער ב-5,000 ש"ח וכן בהוצאותיו בשתי הערכאות בסך של 3,500 ש"ח. מבוטל החיוב בהוצאות שנפסק בביהמ"ש קמא.