(פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטת חנה מרים לומפ): נדחה ערעור על פס"ד שקבע כי אין לראות במשלוח הצעות העבודה כמשלוח "דבר פרסומת".

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בירושלים [תא"מ 44769-09-16], שדחה את תביעת המערער מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המערער, עו"ד במקצועו, טען כי המשיבה, חברת כ"א ושירותי השמה, שלחה לו 16 הודעות טקסט בניגוד לחוק. ביהמ"ש השלום קבע כי אין מדובר בשיגור פרסומות, אלא בהצעות עבודה קונקרטיות מטעם חברת כ"א לעובדים הרשומים במאגריה הממוחשבים, אשר לא ניתן להגדירן כדבר פרסומת.

נפסק: תוצאת פסק-הדין של ביהמ"ש קמא נכונה, הן באשר לקביעות העובדתיות שבו והן ביחס למסקנה המשפטית אליה הגיע ביהמ"ש. לפיכך, הערעור נדחה. לפיכך, אין צורך להידרש לשאלה העקרונית שהעלה המערער באשר לשאלת היותה של הצעת עבודה "דבר פרסומת". אכן הדעות חלוקות בשאלה זו ולכן יש להשאיר את הסוגיה ב"צריך עיון". הצעת עבודה אינה מילת קסם החוסמת את הכניסה לחוק התקשורת, אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. 

בנסיבות תיק זה אין נכנסים כלל להוראות חוק התקשורת, שכן היחסים בין המערער למשיבה התקיימו לאורך שנים. כאשר זהו טיב הקשר בין הצדדים, כל עוד נמשך הקשר היתה רשאית המשיבה לשלוח למערער הודעות בדבר הצעות עבודה קונקרטיות. המקרה אינו מצדיקת התערבות בסכום ההוצאות שנפסק לחובת המערער (5,000 ש"ח). המשלם ישא בהוצאות המשיבה בערעור בסך 6,000 ש"ח.

עדכון: ביום 15.7.2020 דחה ביהמ"ש העליון (השופטים הנדל, מינץ ואלרון) בקשת רשות שהגיש המערער, לאחר שקבע כי התוצאה שאליה הגיע ביהמ"ש המחוזי ראויה ונכונה ולכן הבקשה לא עברה את המשוכה הראשונית לקיום דיון בתיק בגלגול שלישי [רע"א 9153/18 כהן נ' מנפאואר ישראל בע"מ].