אין פגם או פליליות ברצונו של המשיב לבחון את חומרי המחשב על-מנת לברר האם יש בהם נתונים שעשויים להפליל אותו (החלטה, שלום ראשל"צ, השופט גיא אבנון):
העובדות: בקשת המדינה (להב 433) להורות כי לא חל חיסיון עו"ד-לקוח על חומרי מחשב שהועברו לב"כ של המשיב על-ידי המשיב, ושנתפסו על-ידי המבקשת מכוח צו המצאת מסמכים. המשיב כיהן כמנכ"ל חברת SBI השוויצרית, המצויה בבעלותה המלאה של חברת שיכון ובינוי בע"מ. נגד המשיב והחברות מתנהלת חקירה שבמרכזה חשד לביצוע עבירות שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועוד.
המבקשת טענה כי נודע לה כי במשרד ב"כ המשיב מצוי העתק מחשבים וטלפונים ניידים של המשיב, שהוטסו על-ידי המשיב לישראל ונמסרו לבא-כוחו. תוכנם הועתק והושאר במשרדו של עורך הדין והמחשבים והטלפונים המקוריים הוחזרו למשיב. מדובר במחשבים וטלפונים ניידים שסופקו למשיב לצרכי עבודתו. ביהמ"ש נעתר לבקשת המבקשת והוציא צו המצאת מסמכים לב"כ המשיב, כאשר במקביל העלה עורך הדין את טענת החיסיון בשל יחסי עו"ד-לקוח.
נפסק: חיסיון עו"ד-לקוח הוא חיסיון מוחלט (הוא מבוסס על סעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], יחד עם הוראה משלימה המצויה בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין. לא ניתן להסירו גם כשערך גילוי האמת מורה אחרת, אלא אם בעל החיסיון ויתר עליו. להוכחת קיומו של חיסיון יש להצביע על 3 תנאים מצטברים: א. מדובר במסמכים שהוחלפו בין עו"ד לבין לקוחו; ב. למסמכים ישנו קשר ענייני לשירות המקצועי שמספק עוה"ד ללקוח; ג. הלקוח עומד על החיסיון ואינו מוותר עליו.
משרדו של עוה"ד לא ישמש עיר מקלט לביצוע עבירות פליליות, וכשזהו המצב החיסיון איננו חל. בנסיבות המקרה מצא בית המשפט לקבוע קיומו של חיסיון עו"ד-לקוח. אין מחלוקת בין הצדדים כי ב"כ המשיב פעל כעורך דינו של המשיב. אין גם מחלוקת המשיב עומד על החיסיון (התנאי השלישי). חומר החקירה מבסס את טענת המשיב לפיה המחשב והטלפון הועתקו עבור ב"כ המשיב ביוזמתו. אין מחלוקת כי ב"כ המשיב אינו חשוד בשיבוש הליכי חקירה או בעבירה כלשהי. מכאן, העובדה שהעתקת חומרי המחשב בוצעה ביוזמתו, מחזקת את הטענה כי הדבר נעשה לצורך מתן שירות משפטי למשיב.
המחלוקת בין הצדדים היא בטענת המבקשת כי המשיב פעל מתוך מטרה עבריינית של הסתרת חומרים העשויים להפלילו. המשיב טען לפעולה חוקית שנועדה למטרה לגיטימית - קבלת ייעוץ משפטי מבא-כוחו בנוגע לפליליות מעשיו, ככל שהם נגלים בחומרי המחשב. חומרי החקירה מבססים את טענת המבקשת כי המשיב חשש שהמחשב והטלפון מכילים תוכן מפליל. מנגד, לא נמצא בחומרי החקירה בסיס לטענת המבקשת לפיה העברת המחשב והטלפון לצורך איתור ממצאים מפלילים היא פסולה.
אין פגם או פליליות ברצונו של המשיב לבחון את חומרי המחשב על-מנת לברר האם יש בהם נתונים שעשויים להפליל אותו. הכרת ולימוד חומרי המחשב נועדה לאפשר לב"כ המשיב ליתן למשיב שירות משפטי מקצועי. יש לדחות את הטענה כי מעשי המשיב הפכו את משרד ב"כ המשיב לעיר מקלט. יש לציין כי במשרד ב"כ המשיב הושאר עותק של תוכן המחשב והטלפון ולא המוצגים המקוריים. ביהמ"ש שוכנע כי מטרת השארת חומר המחשב לא נועדה להעלימו מעיני המבקשת. יצוין עוד כי העובדה שהמחשב והטלפון מצויים בבעלות החברות, איננה משפיעה על שאלת קיומו של החיסיון. חומרי המחשב חוסים תחת החיסיון והמבקשת מנועה מלעיין או לעשות בהם שימוש כלשהו. עליה להשיבם לב"כ המשיב.