(פסק-דין, מחוזי ב"ש, השופטת שרה דברת): לא הוכח האמת בפרסום ביחס לפרסום בפייסבוק על בעל אכסנייה ששפך לכאורה חומצה על כלבה.

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום באילת [ת"א 54265-11-15], שדחה את תביעת המערערים לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע. המערערת 1 היא אכסנייה והמערער 2 הוא בעליה. המשיבה 1 היא עמותה העוסקת בעזרה לבע"ח. המשיבה 2 מתגוררת בסמוך לאכסנייה והיא שמסרה את המידע נשוא התביעה למשיבה 1. 

בתביעתם, טענו המערערים כי המשיבה 1 פרסמה פוסט בפייסבוק בו נרשם כי המערער 2 שפך חומצה על כלבה וכי בעקבות כך הוגשה תלונה במשטרה. למלל זה צורפה תמונה של הכלבה, בה ניתן לראות כי היא סובלת מפגיעה בגופה. בית המשפט קמא כי עומדת למשיבות הגנת אמת בפרסום ואף הגנת תום הלב ולפיכך דחה את התביעה וחייב את המערערים בהוצאות המשיבות. מכאן הערעור.

נפסק: דין הערעור להתקבל. זהו אחד המקרים החריגים בו ערכאת הערעור תתערב בקביעה של ממצאים עובדתיים, שכן נקבעו עובדות וממצאים בניגוד למוצגים שעמדו בפני ביהמ"ש. עדות המשיבה 2 אינה עולה בקנה אחד עם העובדות, הן לגבי שעת האירוע והן לגבי יום האירוע, ולכן לא ניתן היה לקבוע ממצא לפי עדותה. גם אם המערער 2 אינו אמין, הרי שלא עלה בידי המשיבות להוכיח את האמת שבפרסום.

מדו"ח השוטר ומהסרטונים שהוצגו לא ניתן לראות כי המערער 2 או אדם אחר שפכו חומצה על הכלבה בשעות הרלוונטיות ולכן לא היה מקום להגיע למסקנה בדבר האמת בפרסום. לא הוגשה כל חוו"ד ממנה ניתן ללמוד כי אכן נשפכה חומצה על הכלבה. לפיכך, הערעור מתקבל ופסק-הדין של ביהמ"ש קמא מבוטל. התיק יוחזר לבית המשפט השלום להמשך דיון באם הפרסומים עולים כדי לשון הרע ובשאלת הנזק. המשיבה 1 תשלם את הוצאות המערערים בסך 12,000 ש"ח והמשיבה 2 תישא בהוצאות בסך 7,000 ש"ח.