(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט מגן אלטוביה, 6.9.2018): אמן דוגמת התובע אמור להיות מודע היטב לנושא הפצת סרטונים ממופעיו.

העובדות: התובע הוא זמר יווני ידוע. עניינה של התביעה במופע משותף שקיים בשנת 2014 עם הזמרים אייל גולן ושרית חדד, בעקבות הסכם שחתם מול הנתבעת 1. התובע טען, בין היתר, כי הנתבעות הוציאו CD ו-DVD מהמופע המשותף ללא רשותו, אותו שיווקו ברשתות וחנויות, ואף התירו שידור מהמופע בערוץ 24 וביו-טיוב.

התובע טען כי הנתבעות עשו שימוש מסחרי בקולו ובדמותו ללא אישורו ולפיכך עתר לפיצוי כספי ולצווי מניעה שונים. הנתבע העלה טענות רבות ביחס להסכם שנחתם עמו וטען כי הוליכו אותו שולל לאחר שנוסף להסכם סעיף המתיר את הפצת המופע המשותף.

נפסק: הלכה היא כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. בהתחשב בהלכה זו ומשאין חולק כי התובע חתם על ההסכם, הרי שאין ראיות המצדיקות לבטל את ההוראה שנקבעה בסעיף 3 להסכם, לאחר שהצדדים לו ביצעו את המופע המשותף והנתבעות או מי מהן שילמו לתובע את התשלומים שנקבעו בהסכם.

יש להניח כי התובע בחן את הסעיפים בגרסה המעודכנת של טיוטת ההסכם, לרבות סעיף 3 העוסק בצילום המופע המשותף והפצתו. אין זה מתקבל על הדעת כי אמן כמו התובע, המופיע תדיר ומתקשר בהתאמה בהסכמים כאלו ואחרים, המודע לעניין זכויות הפצת הסרטונים, יבחר שלא עניין זה היטב בטיוטת ההסכם ובהסכם עליו הוא חותם. למצער, אם נשמט עניין זה, אין לומר שהתובע הוטעה והימנעותו מלעורר את הנושא או לבדוק אותו, ככל שכך ארע, פועלת לחובתו מול מנסח ההסכם הכתוב עליו חתם. 

נוכח המסקנה כי יש לתת תוקף לסעיף 3 להסכם, יש לדחות את התביעה שכן לפי הוראות הסעיף הנתבעות רשאיות להפיץ את חלקי המופע המשותף הכוללים את שלושת הזמרים. התובע יישא בהוצאות המשיבות בסך 90,000 ש"ח.