(פסק-דין, שלום ירושלים, השופט גד ארנברג, 5.9.2018): יש לראות בהסכמה לקבל מסרונים, אף שהיא מתחייבת מהצטרפות למועדון, כהסכמה וולנטרית וחופשית.

העובדות: פס"ד בעניין הנתבע 2. התובעים טענו כי קיבלו מסרונים פרסומיים מהנתבעת 1, שהנתבע 2 הוא מנהלה, ללא הסכמתם ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי כל אחד מהתובעים נתן הסכמה מפורשת לקבלת דיוור ישיר מהנתבעת 1 - עסק למשחקי ביליארד וממכר משקאות, וזאת כאשר הצטרפו למועדון החברים של בית העסק. התובעים כפרו בטענה שחתמו על טופס כלשהו. נגד הנתבעת 1 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה.

נפסק: הצדדים הגיעו להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה כל התובעים נרשמו למועדון החברים של הנתבעת וסימנו באופן פוזיטיבי כי הם מוכנים ומסכימים לקבל מסרונים. יש לקבל את התביעה, אולם סכום הפיצוי צריך להיות נמוך משמעותית מהסכום המקסימלי הקבוע בחוק. די בהסכמת התובעים לקבלת ההודעות כדי לעמוד בתנאי שמציב החוק למשלוח ההודעות. לא סביר שמחד אדם יחתום בפירוש על כך שהוא מסכים לקבל מסרונים ומאידך, עם קבלת המסרון, לפי הסכמתו, יתבע את שולח המסרון.

אין לקבל את טענת התובעים כי האופציה היחידה להצטרף למועדון הלקוחות היא במתן ההסכמה. אף אחד לא חייב את התובעים להצטרף כחברי מועדון. ההצטרפות היא וולנטרית. יש לראות בהסכמה לקבל מסרונים, אף שהיא מתחייבת מהצטרפות למועדון, כהסכמה וולנטרית וחופשית. חרף האמור, הנתבעים לא עמדו בתנאים נוספים שקובע החוק: המסרונים היו ללא אפשרות הסרה ושמה המלא של השולחת לא הופיע. 

סיבה נוספת להקלה בסכום הפיצוי היא כי הנתבע 2 כלל לא עסק בתוקף תפקידו בתחום המדיה והדיגיטל. מחד, הנתבע 2 הוא מנהל יחיד בחברה וככזה יש לראות בו אחראי לפי החוק. מאידך, העובדה שהוא לא עסק ספציפית בכל התחומים הנושקים להודעות ספאם יש בה כדי להקל. קולא זו תקיפה במיוחד לאור העובדה שנגד הנתבעת 1 ניתן פס"ד על מלוא סכום התביעה. הנתבע 2 ישלם סך של 200 ש"ח לכל תובע וסה"כ 3,400 ש"ח ל-17 תובעים.