(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט מנחם (מריו) קליין): התובע נהג בחוסר תום לב כשהמתין לצבור 29 הודעות פרסום מהנתבעת במשך שנה.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו הודעות פרסומת בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי שלח שתי בקשות הסרה בהודעה חוזרת, אך קיבל תשובה כי לא ניתן להשיב למייל. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לקבל את ההודעות בעת מסירת אמצעי תשלום באפליקציית הנתבעת.

נפסק: דין התביעה להידחות. מדובר בהודעות פרסומת שיווקיות הקשורות לנתבעת, אך התובע יכול היה להסיר עצמו מרשימת התפוצה בקלות ולא עשה כן בכוונה מלכתחילה. התובע יכול היה בכל שלב ללחוץ על הקישור להסרה ולא להמתין לקבלת 29 דברי פרסומת במשך שנה שלמה. ניתן היה לבצע את ההסרה בדרך של לחיצה על הקישור, או לחילופין לשלוח דוא"ל לכתובת שצוינה.

הנתבעת עמדה בדרישות החוק. היא ציינה כתובת תקפה למשלוח הודעת סירוב ואפשרה הסרה באמצעות לחיצה על הקישור "הסר מרשימת התפוצה". טענת הנתבעת כי ההודעות אינן עולות לכדי פרסומת בטעות יסודה. התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו ופעל בחוסר תום לב כשבחר להמתין לקבלת 29 הודעות במשך שנה שלמה. הנתבעת סברה בתום לב שהתובע נתן הרשאה באופן מודע לשליחת פרסומות, בעת מתן פרטי כרטיס האשראי. התובע יישא בהוצאות בסך 500 ש"ח.