רע"א 10216/17 זיו נ' עיריית ירושלים

(החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשמת שרית עבדיאן): האם ניתן לראות בפסק דין שהומצא על-ידי מערכת המשפט לכתובת דוא"ל והוכתר כ"פרוטוקול" כהמצאה כדין?

העובדות: בקשה לסילוק על הסף של בקשת רשות ערעור. פסק-הדין נכתב בהמשך לפרוטוקול הדיון בין הצדדים. למחרת נשלח לכתובת הדוא"ל של ב"כ המבקש, המוגדרת במערכת ככתובת להמצאה, מסמך שכותרתו "פרוטוקול" ושכלל בסופו גם את פסק הדין. בקשת רשות הערעור הוגשה למעלה מ-30 ימים לאחר המשלוח כאמור.

נפסק: אין מקום להורות על מחיקת בקשת רשות הערעור על הסף. המצאתו של כתב בי-אלקטרוני באמצעות בית המשפט מוסדרת בתקנה 497ג(ג1). ספק אם ניתן לראות באופן משלוח פסק הדין לידי המבקש כ"המצאה כדין". אחת מתכליות כללי ההמצאה היא להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי יהיה בידיעתם של הצדדים לו, וכי מרוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין כתב בי-דין הרלוונטי, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע.

האפשרות המוסדרת בתקנות להמצאת כתבי בי-דין באמצעים אלקטרוניים משקפת את המציאות היומיומית בה מסמכים נשלחים באופן תדיר באמצעות הרשת ותכתובות אלקטרוניות. לאופן המצאה זה יתרונות רבים הגלומים, בין היתר, במהירות המשלוח, בוודאות היחסית של הגעת המסמך ליעדו וביכולת התיעוד והמעקב. 

אכן, על פי לשון תקנה 497 ג(ג1) לתקנות די במשלוח ההחלטה לכתובת הדוא"ל, המוגדרת ככתובת להמצאה, על מנת שזו תיחשב להמצאה כדין המתניעה את מרוץ הימים להגשת ההליך הערעורי. יחד עם זאת, מקום בו הכותרת של הודעת הדוא"ל או של המסמך שנשלח במסגרתה נותנים רושם שגוי באשר לתוכנו של המסמך, ספק בעיני אם ניתן לראות במשלוח זה כהמצאה לפי תקנה 497 ג(ג1) לתקנות. פרשנות אחרת של התקנה תהיה מנוגדת לתכלית דיני ההמצאה – הבאת ההליכים בדיון לידיעת הצדדים. הבקשה נדחתה.