ת"א 4963-09-16 יצחק נ' פרידמן

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום ת"א, השופט יאיר דלוגין): האם תגובה שפרסם הנתבע בדף הפייסבוק "המחרטטים בתשובה" היא לשון הרע?

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה בתגובה שפרסם הנתבע בדף הפייסבוק "המחרטטים בתשובה". התובע הוא רב הפועל להחזרת יהודים בתשובה. הנתבע טען כי התגובה שפרסם היא סאטירית ומהותה העברת ביקורת על דבריו השנויים במחלוקת של התובע, כאשר התגובה נכתבה בפורום המיועד באופן מוצהר לצרכי סאטירה בנושא החזרה בתשובה.

נפסק: החלק הראשון של הפרסום מייחס לכאורה לתובע עובדות כאלה ואחרות, וכולל לכאורה גם הבעת דעה בעניין אחד. החלק השני מהווה ייחוס מכוון של עובדות לא נכונות לתובע, לצורך המחשת והדגשת הביקורת החריפה של הנתבע על דברי התובע, לפיהם מותר להוציא לשון הרע על מחללי שבת. החלק השלישי הוא משפט הסיום של הפרסום, בו מקלל הנתבע את התובע ומרמז שאינו חושש מתביעה.

המילים "עידוד לפשע", שיוחסו לתובע בשל ההיתר שנתן להוציא לשון הרע על מחללי שבת, יש בהם משום לשון הרע. ביחס לכך עומדת לנתבע הגנת אמת בפרסום, שכן התובע התיר הוצאת לשון הרע ללא סייג. התובע התיר מעשה שהוא בגדר עבירה לפי החוק. המילים "לא מפתיע מצד אמנון יצחק" מייחסות לתובע התנהלות שיטתית לא נורמטיבית ומהוות "לשון הרע". לנתבע לא עומדת כל הגנה ביחס לביטוי זה. האמירה כי התובע נוסע להרצאות בשבת בטענה שמותר לו - לנתבע לא עומדות הגנות החוק ביחס לאמירה זו. אין גם ממש במסקנת הנתבע, שניתן כביכול, על רקע דברי התובע עצמו, להוציא לשון הרע על התובע.

באשר לחלק השני של הפרסום, הרי שהקורא הסביר יבין כי הנתבע לא באמת האמין בעובדות שהטיח בתובע, אלא המציא אותם לצרכי התרגיל הביקורתי שערך. גם העובדה שהפרסום נעשה בדף פייסבוק שמעיד על עצמו כאכסניה לביקורת סאטירית בקשר למחזירים בתשובה, תומכת במסקנה זו. עם זאת, שעה שהתרגיל הביקורתי נסמך על היתר שכביכול נתן התובע עצמו להוציא עליו לשון הרע ומשהסתבר כי לא היה כל בסיס להיתר, יש לראות גם בהכפשות הקשות שנאמרו על התובע במסגרת הפרסום כלשון הרע, שאין לנתבע הגנה מפניה. 

באשר לחלק השלישי של הפרסום ("עכשיו שיתבע אותי הבנזונה ונראה אם אני לא הופך עליו את התביעה, על הסתה לרצח ולשון הרע בעצמו"), הרי שהוא כולל דברי לשון הרע ולא עומדת לנתבע הגנה ביחס אליו, למעט ביחס למילים "לשון הרע". הפרסום שעשה הנתבע נעשה לא רק, אולם גם מתוך כוונה לפגוע. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 50,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח.