חנויות וירטואליות ה"מתווכות" בין צרכנים לספקים אחראיות בעצמן לנכונות הפרסום (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשמת אפרת רחלי מאירי):
העובדות: תביעה לפיצוי בגין הטעיה נטענת על-ידי הנתבעת, שהיא גורם המקשר בין הצרכן לבין נותן השירות. התובע מחזיק בכרטיס "10 ביס" של הנתבעת, שקיבל במסגרת עבודתו. הנתבעת מספקת שירותי משלוחי אוכל באינטרנט ובאתרה מוצגים עסקים המציעים מזון מהם ניתן לבצע הזמנה. באתר מצוינת, בסמוך לחלק מהמסעדות, גובה ההנחה שניתן לקבל בהזמנה מאותה מסעדה. התובע הלין על כך שכאשר ביקש לבצע הזמנה ממסעדה מסוימת, השתנה המחיר המובטח וההנחה הופחתה מ-12% ל-7%. הנתבעת, בין היתר, הפנתה לתקנון האתר וטענה כי יריבות התובע היא מול המסעדה ולא מולה.
נפסק: האם שינוי המחיר טרם ביצוע העסקה מהווה הטעיה אסור לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ומה מעמדה של הנתבעת כ"גורם מתווך". ראשית, לתובע זכות תביעה נגד הנתבעת, אף שלא הוא שילם על העסקה אלא מקום עבודתו. העובד הוא למעשה מוטב החוזה בקונסטרוקציה משפטית של חוזה לטובת אדם שלישי לפי חוק החוזים. במעמד ההזמנה משתכלל חוזה שהוא הטבה לטובת צד ג' - היא הזכות לקבל שירות הסעדה מהנתבעת לכל מי שמקום עבודתו רכש בעבורו את ההטבה. לתובע זכות תביעה נגד הנתבעת.
במסגרת מערכת היחסים המשולשת של ספק-מתווך-לקוח, הספק / מתווך אינו יכול להתנער מחבותו כלפי צרכן בתואנה כי האחר הוא שביצע את העסקה עם הצרכן. העוסק המחויב כלפי הצרכן בפרסום השירות הוא הן הספק (המסעדה) והן הנתבעת, המפרסמת את שירותי המסעדה (הגורם המתווך בין הצדדים לעסקה). הנתבעת מהווה "עוסק" לצורך החוק. ההסתמכות על אחוז הנחה מסוים שמסרה המסעדה לפרסום אינה משחררת את הנתבעת מאחריותה לפי החוק. על מסחר באינטרנט חלים הכללים שחלים בעולם המציאותי. אתרי מכירות אינם יכולים לקבוע בתקנון הוראות המנוגדות לחוק הגנת הצרכן והאמור בתקנון אינה משחרר אותה מאחריות. לנתבעת אחריות לפרסומים שהיא מפרסמת באתרה.
אתרי מכירה באינטרנט דינם כ"חנויות וירטואליות" והחוק חל עליהן. שיקולי מדיניות משפטית מחייבים להכיר באחריות המתווך לעמוד בהתחייבויות המפורסמות אצלו כלפי צרכנים. התביעה מתקבלת במובן זה שלנתבעת אחריות לוודא שמחיר המוצר יהיה גם המחיר הסופי עת הצרכן החל בביצוע העסקה. מקרה זה איננו מצדיק פסיקת פיצויים לדוגמה. הנתבעת תשלם לתובע עבור הסכום שנגבה ממנו ביתר וכן הוצאות משפט בסך 800 ש"ח.