(פסק-דין, שלום ת"א, השופט אילן דפדי): במשטר דמוקרטי, מותר לאנשים להביע דעתם, גם אם זו אינה נוחה למי מהגורמים אליהם מתייחס הפרסום ואין בכך משום לשון הרע.

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת 1 היא עמותה רשומה בתחום ספורט ההוקי. התובע 2 הוא מייסד העמותה ומאמן בה. התובע 3 הוא שחקן בקבוצת ההוקי ויו"ר העמותה. הנתבע היה פעיל בקבוצת ההוקי של התובעת מספר שנים. התביעה עסקה ב-4 פרסומים: פרסום מכתב באתר התובעת; פרסום בעמוד הפייסבוק של הנתבע ביחס למחנה אימונים; פרסום תמונה של הנתבע ובנו עם חולצת המועדון, עליה הופיעה תמונת התובע 3; ופרסום סקר בעמוד הפייסבוק של התובעת.

נפסק: דין התביעה להידחות. באשר לפרסום הראשון, התובעים לא הפנו אל החלק במכתב שלטענתם מהווה לשון הרע. על התובעים היה לפרט מהם הדברים שלטענתם מהווים לשון הרע ועל מי מהם. גם עיון במכתב מעלה כי הדברים הכלולים בו אינם מהווים לשון הרע וכי מטרת הנתבע היתה להפיג את השמועות שרווחו במועדון לגבי הסיבות לעזיבתו של הנתבע ובנו. הדברים אינם חוצים את הרף לצורך קביעה כי מדובר בלשון הרע, גם אם ייתכן והתובע 2 נעלב מהדברים. ככל שישנה פגיעה הרי שמדובר בזוטי דברים שאינם חורגים מביקורת סבירה או מהבעת דעה.

הפרסום בעמוד הפייסבוק של הנתבע ביחס למחנה האימונים אינו כולל דברי לשון הרע. הנתבע הביע את תמיהתו על מחירים שגבתה התובעת. מדובר בהבעת דעה לגיטימית של מי שהיה חבר במועדון במשך שנים רבות. התובעים, כמי שגובים מחיר מסוים עבור שירות שהם מספקים לחברי הקבוצה, צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם ביקורת זו. במשטר דמוקרטי, מותר לאנשים להתבטא ולהביע דעתם, גם אם זו אינה נוחה למי מהגורמים אליהם מתייחס הפרסום ואין בכך משום לשון הרע.

אין בפרסום השלישי (פרסום של תמונת הנתבע ובנו בדף הפייסבוק של הנתבע, כאשר על חזית החולצה מופיעה תמונת התובע 3) משום לשון הרע. הפרסום נעשה בעקבות חילופי דברים בין התובע 3 לנתבע. בחירתו של הנתבע לבטא את תגובתו בתמונה במקום במילים אינה הופכת את הפרסום ללשון הרע. גם פרסום הסקר אינו מהווה לשון הרע, על אף שהוא כולל את המילה "מזדיין". התביעה נדחתה. התובעים ישאו בהוצאות הנתבע בסך 8,000 ש"ח.