תא"מ 2100-03-17 שוסטר נ' פוקס-ויזל בע"מ

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום פ"ת, הרשמת אפרת רחלי מאירי): דבר הפרסומת שוגר בדוא"ל. יש לאפשר הסרה באמצעות משלוח הודעת סירוב בדוא"ל, אולם לאו דווקא לאותה כתובת ממנה נשלחה ההודעה.

העובדות: התובעת היא לקוחת הנתבעת וחברה במועדון לקוחותיה. הנתבעת עוסקת בייצור ושיווק ביגוד ואביזרי אופנה. התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה דברי פרסומת בדוא"ל, גם לאחר ששלחה 2 הודעות סירוב (הראשונה בדוא"ל והשנייה באמצעות מכתב התראה של בא-כוחה). התובעת טענה כי סה"כ נשלחו לה 16 הודעות לאחר הודעת הסירוב הראשונה ועוד 4 הודעות לאחר משלוח המכתב, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת בחרה שלא להסיר עצמה בדרך המקובלת.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. אין מחלוקת כי הנתבעת שיגרה הודעות פרסומת אל התובעת בדוא"ל וכי ניתנה הסכמת התובעת לכך בטופס ההצטרפות. עניין המחלוקת בדרך ההסרה של הנמען - האם הסירה עצמה מתוך כוונה להיות מוסרת, או מתוך ידיעה כי תמשיך לקבל הודעות, דבר שיכול להצביע על תום ליבה [עניין אגאי - תא"מ 51846-09-17]. 

סעיף 30א(ה)(1)(ג) לחוק דורש מהמפרסם הצגת כתובת תקפה לצורך מתן הודעת סירוב. לא נדרש כי הודעת הסירוב תתאפשר רק באמצעות מייל חוזר לאותה כתובת ממנה נשלח דבר הפרסומת. לכן, לא מן הנמנע כי הנתבעת קיימה את חובתה לפי הדין מקום בו ציינה בדברי הפרסומת קישור המוביל לכתובת דוא"ל אליה ניתן לשלוח הודעת סירוב. גם לו התובעת ביקשה באמצעות המייל להסירה ובקשתה לא נענתה, אין בזאת הפרה לפי החוק. כל שכן, כאשר יכולה היתה לדעת כי הנמען לא יקבל את המייל.

אל לה לתובעת להיות "מעוולת ברשות התורה" ולנצל באופן דווקני מילולי את הוראות החוק כפי שהיא מבינה אותן, בידיעה שהמפר לכאורה כן אפשר דרך אחרת העונה על אותה תכלית והיא להסיר את התובעת מרשימת התפוצה. כל שכן, כאשר מצוין לתובעת מפורשות "אין להשיב למייל זה". הפסיקה אינה תמימת דעים בנקודה זו. קיים קושי לטעון כי הקישורית במייל המפנה למייל איננה מהווה הסרה [עניין גליק - ת"ק 43607-11-16; עניין זילברג - ת"ק 44069-09-14].

באשר להודעות שנשלחו לתובעת לאחר משלוח מכתב ההתראה מטעמה - משלוח 4 הודעות נוספות במשך 3 ימים לאחר שנתקבלה הודעת סירוב, הוא אינו סביר אף לו ניתנה הסכמה מלכתחילה. יש לחייב את הנתבעת בגין משלוח 3 מתוך אותן 4 הודעות. הנתבעת תשלם 600 ש"ח עבור ההודעה הראשונה, 800 עבור השנייה ו-900 עבור השלישית (סה"כ 2,300 ש"ח) וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,100 ש"ח.