(פסק-דין, שלום ירושלים, השופטת קרן מילר): ניתן להסתמך על צילומי מסך של הודעות פרסומת לצורך הוכחת תביעת ספאם.

העובדות: חמש תביעות שונות שהוגשו נגד הנתבעת, בגין משלוח מסרוני פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת מחזיקה ברשת האופנה "גולברי". תביעת התובעת 3 ו-5 נמחקה לאחר שלא התייצבו לדיון ההוכחות. הנתבעת טענה כי כלל לא הוכח כי נשלחו מסרונים לתובעות וכי האחרונות עושות שימוש לרעה בהוראות החוק, שכן יכלו בקלות להסיר עצמן מרשימת התפוצה של הנתבעת.

נפסק: התובעות הציגו צילומי מסך של המסרונים שנשלחו לטענתן לטלפון הנייד שלהן. מהמסרונים עולה בבירור כי הם נשלחו על-ידי הנתבעת. הנתבעת טענה כי לא הוכח קשר בין ההודעות שהוצגו לבין הטלפונים של התובעות וכי על התובעות היה להגיש חוות דעת מומחה. אין לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. צילומי מסך בעידן הטכנולוגי הנוכחי מתקבלים בבתי המשפט כראיה קבילה ובדומה למגמה הכללית בדיני הראיות נבחנת בעיקר משקלה של הראיה לפי נסיבות המקרה. למעשה דומה הדבר לכל תמונה שצילם אדם ומעיד על הצילום ונסיבותיו. במקרה כזה לא נדרשת חוות דעת מומחה, המצלם לא נדרש להביא את מקור הצילום עצמו, ומשקל הראיה מבוסס על מהימנות המצלם בעיני ביהמ"ש. הוכח כי נשלחו הודעות פרסומיות לטלפונים הניידים של התובעות.

הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי ניתנה לה הסכמה מראש לשלוח דברי פרסומת, או כי מתקיימים התנאים החלופיים להסכמת הנמען המפורטים בסעיף 30א(ג) לחוק. אכן מהחשבוניות שהוצגו עולה כי התובעות הצטרפו למועדון הלקוחות של הנתבעת. עם זאת, אין לראות בעצם ההצטרפות למועדון לקוחות של חברה את ההסכמה הנדרשת בחוק למשלוח דברי פרסומת. לקוח עשוי להיות מעוניין במבצעים שמעניקה שייכות למועדון לקוחות, מבלי להיחשף לפרסומות החברה בטלפון הנייד שלו. 

גם אם התובעות הגישו מספר תביעות ספאם נוספות, אין בכך כדי להגדירן כתובעות סדרתיות או להצביע על חוסר תום-ליבן. הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 15,500 ש"ח, לתובעת 2 סך של 3,000 ש"ח ולתובעת 4 סך של 2,000 ש"ח. הנתבעת תישא בהוצאות תובעות אלה בסך 7,000 ש"ח.