(פסק-דין, שלום י-ם, השופטת יעל ייטב): כנותן שירות לא היה הנתבע רשאי לכפות את המשך השירות על התובעת, בפרט כאשר הודיעה לו שיש לה אתר חדש.

העובדות: התובעת עוסקת בייצור ומכירת מיטות ומזרנים. הנתבע עוסק בהקמת ותחזוקת אתרי אינטרנט. הצדדים התקשרו בהסכם במסגרתו הקים הנתבע אתר לתובעת. לאחר הקמת האתר בחרה התובעת לאחסן את האתר באמצעות הנתבע. הצדדים התקשרו בעסקה נוספת לשדרוג האתר. התובעת טענה כי לאחר שהנתבע לא שדרג את האתר במשך שנתיים, היא ביטלה את ההסכם עמו, פנתה לבעל מקצוע אחר והזמינה אתר חדש.

התובעת טענה כי למרות שהודיעה לנתבע על האתר החדש, הוא לא הוריד את האתר הקודם מהרשת, אלא המשיך לאחסן אותו באמצעות שם מתחם חדש, תוך שהוא עורך בו מספר שינויים. התובעת טענה כי בכך הפר הנתבע את ההסכם בין הצדדים וגרם לה לנזקים כלכליים. הנתבע טען כי לא התרשל בכך שלא הסיר את האתר המקורי.

נפסק: יש לקבל את התביעה באופן חלקי. בהינתן שהאתר לא שודרג כפי שהסכימו הצדדים, אף לא בחלוף שנתיים, היתה התובעת רשאית לבטל את ההסכם עם הנתבע ולכן היא זכאית להשבה של סכום המקדמה ששילמה לו, בסך 2,000 ש"ח. החברה החדשה עמה התקשרה התובעת סירבה לשדרג את האתר הקיים ועמדה על הקמת אתר חדש. הואיל ובשל כך נאלצה התובעת לעמוד בהוצאה גבוהה יותר, היא זכאית לקבל מהנתבע את ההפרש שבין עלות האתר החדש לבין עלות השדרוג (18,062 ש"ח).

האם היה על הנתבע 'להוריד' את האתר הישן ולהפסיק לאחסן אותו, לאחר שהתובעת הודיעה לו על השקת האתר החדש? הנתבע טען כי ההודעה על כך בעמוד הפייסבוק שלו אינה מספקת. הרישום בדף הפייסבוק עונה על הצורך במתן הודעה בכתב (כפי שנדרש בתקנון הנתבע) וניתן לראותו כהודעה באמצעות הדואר על הפסקת ההתקשרות. בכל מקרה הובאה ההודעה לידיעת הנתבע. נוכח חובת תום הלב, הנתבע לא יכול היה להתעלם מההודעה והיה עליו להפסיק את אחסון האתר, להסירו מהרשת ולהפסיק את פעילותו.

בוודאי שלא היה מקום לשנות את הדומיין, את כתובת המייל ולהמשיך להפעיל את האתר, תוך עריכת שינויים ותוך חסימת אפשרות העריכה של התובעת. כנותן שירות לא היה הנתבע רשאי לכפות את המשך השירות על התובעת, בפרט כאשר הודיעה לו שיש לה אתר חדש. הנתבע הפר את ההסכם הראשוני שהתיר לתובעת לקבוע היכן יאוחסן האתר וכפה עליה את המשך פעילות האתר הישן, תוך סיכונה בנזקים כלכליים. הנתבע אף הפר את חובת תום הלב ונהג ברשלנות. לא הוכח קשר סיבתי בין ההפעלה המקבילה של האתר הישן לבין ירידה בהכנסותיה של התובעת. 

כפי שנקבע בתקנון ההפעלה, המהווה את ההתקשרות בין הצדדים באשר לאחסון האתר, לנתבע זכויות יוצרים באתר. התובעת לא פירטה מדוע יש לראות בהמשך האחסון משום הפרת זכויות יוצרים ולכן לא הוכחה זכאותה לפיצוי מכוח חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. המשך אחסון האתר, לאחר השקת האתר החדש, מהווה לכאורה עוולה של התערבות בלתי הוגנת לפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. קיומו של האתר הישן מכביד על גישת לקוחות, שכן האתר החדש אינו מקודם מספיק ולקוחות פוטנציאליים עלולים להתבלבל בין שני האתרים ולדלג על האתר החדש התואם את צרכיה של התובעת. יחד עם זאת, הסעד של פיצוי ללא הוכחת נזק אינו חל על עוולה זו ופיצוי לפי פקודת הנזיקין טעון הוכחת נזק, שלא הוכח כאן.

התקיימו יסודות עוולת גניבת העין. התוצאה של פעולות הנתבע היתה כי לקוחות עשויים היו לטעות כי הם נכנסים לאתר התובעת לשם רכישת מוצריה, אך בכניסתם לאתר הישן לא יווצר קשר בינם לבין התובעת, אלא שהנתבע הוא שיפיק רווחים מהפרסום, באמצעות שימוש במוצרי התובעת. מתקיים רכיב ההטעיה וגם רכיב המוניטין, שכן הנתבע עצמו, בהתקינו את תוכנת Google AdSense, הביע דעתו כי יש למוצרי התובעת כוח משיכת לקוחות העשוי להפיק לו רווחים. בגין עוולה זו ישלם הנתבע לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 15,000 ש"ח. סה"כ הסכום לתשלום הוא 35,062 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח.