ת"ק 3777-07-17 הראל נ' גניש

(פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, הרשמת קרן מרגולין פלדמן, 14.1.2018): לשון הרע ב"תגובית" לפוסט בפייסבוק.

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע והנתבע הם שניהם תושבי פרדס חנה-כרכור. הנתבעת חברה בקבוצת הפייסבוק "תושבים למען תושבים פרדס חנה". התובע טען כי הנתבעת מתנכלת לו ולעסקו (משרד תיווך הממוקם בסמוך לעסקה של הנתבעת). עניין התביעה ב"תגובית" שפרסמה הנתבעת אודות התובע, ביחס לפוסט בקבוצת הפייסבוק. הנתבעת לא הכחישה את הפרסום, אך לטענה עשתה כן בהמשך לסרטון שהופיע בפוסט, בו נצפה התובע מאיים על ילדים כי "ירביץ להם עם מקל בביצים".

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. אין ולא יכול להיות חולק כי התייחסות אל התובע כ"חלאת המין האנושי" המכה נשים הרות ונטפל לכל מי שעובר ברחוב, יש בה כדי להשפיל את התובע בעיני הבריות ולשימו לבוז וללעג, באופן העונה על הגדרת "לשון הרע" בחוק איסור לשון הרע. משכתבה הנתבעת את הדברים ברשת חברתית, הרי שעניין לנו ב"פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, שהרי אף אם לא הגיע לכל החברים, כטענת הנתבעת, די בכך שיכול היה להגיע אל אלו נוכח דרך פרסומו.

הנתבעת טענה להגנת "אמת בפרסום" לפי סעיף 14 לחוק. התנהגותו של התובע ביחסו לאנשים העוברים בסמוך לעסקו, המצוי במרחב הציבורי, יש בה עניין ציבורי. בית המשפט לא שוכנע כי במלוא העובדות המפורטות בתגובית הנתבעת ישנה אמת, ולמעשה מבוססת זו בעיקר על חצאי אמת. ההגנה לא עומדת לנתבעת. 

באשר לשיעור הפיצוי, יש להביא בחשבון כי הידיעה פורסמה ברשת חברתית רחבה, בעלת תפוצה ניכרת בקרב אנשים המכירים את התובע. לכן, הפגיעה בתובע היא משמעותית. יש גם להביא לחובת הנתבעת את העובדה כי לא התנצלה על אמירת הדברים וחזרה על עיקריהם גם בדיון.

מנגד, יש להביא בחשבון את העובדה ששמו הטוב של התובע נפגע תחילה מפרסום הפוסט הראשוני. יש גם לקחת בחשבון כי הגם שהפרסום נערך במסגרת מדיה רחבת היקף, הרי שמדובר בפרסום "תגובית", שדפי הפייסבוק עמוסים בהן ואשר הקורא נוטה לייחס להן משקל נמוך ממילא. אין מדובר ב"זוטי דברים". הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ש"ח.