(החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת ורדה פלאוט): אין עילה לפיצוי המבקש לפני שביקש מהמשיב, חברו בפייסבוק, להפסיק לשלוח אליו הודעות.

העובדות: שתי בקשות רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת [ת"ק 23364-04-17]. המבקש תבע את המשיב, יחצ"ן מסיבות, מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר שהמשיב שלח למבקש 26 הודעות פרסומת למסיבות ואירועים באמצעות פייסבוק.

בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי המבקש הסכים לקבל הודעות מהמשיב לאחר שצירף אותו כחבר בפייסבוק, אך כי על המשיב היה לחדול ממשלוח ההודעות לאחר שהמבקש ביקש זאת ממנו. עוד נקבע כי העובדה כי המבקש יכול היה לחסום את המשיב, או להסירו מרשימת החברים, אין בה כדי לפטור את המשיב מאחריות. נפסק כי על המשיב לפצות את המבקש בסך כולל של 3,000 ש"ח בגין 20 ההודעות שנשלחו לאחר דרישת ההסרה. התביעה שהוגשה נגד המועדון נדחתה. מכאן בקשות רשות הערעור.

נפסק: דין שתי הבקשות להידחות. רשות ערעור ביחס לפסקי-דין הניתנים בבית המשפט לתביעות קטנות תינתן במקרים חריגים במיוחד. התערבות בפסקי דין מסוג זה תעשה במשורה בלבד. בעניין הנדון לא חל אילו מהחריגים הללו. באשר לבקשת המבקש (התובע), פסק-הדין שניתן מנומק היטב, מאוזן ומידתי. אין עילה לפיצוי המבקש לפני שביקש מהמשיב, חברו בפייסבוק, להפסיק לשלוח אליו הודעות.

המשיב יכל לסבור מלכתחילה שיש בבקשת החברות ששלח לו המבקש משום הסכמה לקבלת מסרים שונים, לרבות מסרים היכולים להתפרש כפרסומת ואפילו פרסומת ממש. אין הדבר כך שעה שהמבקש ביקש באופן מפורש להפסיק לשלוח אליו הודעות פרסומת, אך לא חסם את המשיב מלהמשיך להיות חברו ברשת החברתית. על המשיב היה לכבד את בקשת המבקש ומשלא עשה כן זכאי המבקש לפיצוי. 

באשר לסכום הפיצוי, ביהמ"ש קמא נקט בדרך של אומדנא ונראה שניתן משקל בקביעת סכום הפיצוי לכך שמדובר בחברים בפייסבוק בהנחה שמלכתחילה התעניין המבקש בכלל המסרים ורק מאוחר יותר ביקש לצמצמם כל שלא יישלחו אליו הודעות פרסומת יזומות. לערכאה הדיונית שיקול דעת בקביעת סכום הפיצוי ובית המשפט יתערב בכל במקרים נדירים. באותה מידה אין מקום לקבל את בקשת המשיב. אין מקום לקבל את הטענה לפיה חברות בפייסבוק משמעה היתר גורף ובלתי מוגבל למשלוח הודעות פרסומת, גם לאלה המבקשים באופן מפורש להימנע מכך.