ת"ק 3293-06-17 בראונר ואח' נ' פרומוטרס אינטראקטיב בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, השופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ): קבלת 156 הודעות מבלי להודיע לנתבעת כי הן מהוות מטרד, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה שהיה בהודעות כדי להטריד את התובעת. 

העובדות: התובעים, בני זוג, טענו כי הנתבעת שלחה 156 הודעות פרסומת אל תיבת הדוא"ל של התובעת 2, ללא הסכמה ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המילה "פרסומת" הופיעה רק ב-57 מההודעות. ההודעות נשלחו במשך תקופה העולה על שנה והתובעת לא ביקשה להסירה מרשימת הדיוור על-אף שהיתה אפשרות לכך.

הנתבעת טענה להיעדר יריבות ביחס לתובע 1 וכי התובעת 2 נרשמה לאתר הנתבעת והשאירה בו את פרטיה לצורך קבלת הדיוור. הנתבעת טענה בנוסף כי התובעת אגרה הודעות כדי להגדיל את סכום הפיצוי וכי יכלה להסיר עצמה בכל שלב.

נפסק: דין תביעתו של התובע 1 להידחות. התובע 1 מחק את תביעתו בתיק נוסף זהה לאור המלצת ביהמ"ש [ת"ק 37312-12-16]. הגשת התביעה של התובע 1 יחד עם התובעת 2 אינה משנה את המסד העובדתי לפיו תיבת הדוא"ל היא של התובעת 2 וההודעות שמקימות את העילה לפיצוי קמות לה ולא לתובע 1.

האם ניתנה הסכמתה של התובעת 2 למשלוח ההודעות מהנתבעת? המחוקק הטיל על הנתבעת דרישה ראייתית ועליה להראות כי ניתנה הסכמה מפורשת ומראש ובכתב של התובעת למשלוח דברי הפרסומת. העובדה שנתבע אינו מסוגל להראות כי ניתנה לו הסכמה, בשל קושי טכני, אינה יכולה לשמש כטענת הגנה [עניין רז - רע"א 1231/17]. התובעת אישרה את הפרטים שהיו בידי הנתבעת, אך הכחישה כי נרשמה לאתר וכי נתנה הסכמה למשלוח ההודעות. נציג הנתבעת הודה כי אין בידיו ראיה להוכחת הצטרפות התובעת והסכמתה ולא עלה בידו לסתור את טענת התובעת.

הנתבעת שלחה לתובעת 156 הודעות פרסומת, כאשר רק 57 מתוכן נושאות את הכותרת "פרסומת", וזאת ללא הסכמת התובעת. אף שאין על התובעת חובה להקטין את הנזק, הרי שקבלת 156 הודעות מבלי להודיע לנתבעת כי הן מהוות מטרד, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה שהיה בהודעות כדי להטריד את התובעת. לא ניתן לומר כי לחיצה על כפתור ההסרה במשך למעלה משנה, ב-156 הודעות, היא התנהלות סבירה ובתום לב. הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 4,000 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 400 ש"ח.