(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת יעל מרמור דומב): פיצוי של 17,500 ש"ח בשל הפרת הוראות חוק הספאם.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, במשך שנים, שיגרה אליו דברי פרסומת ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. לטענת התובע משלוח ההודעות נמשך גם לאחר שביקש את הסרתו מרשימת התפוצה. הנתבעת טענה כי היא פועלת בהתאם להוראות החוק וכי התובע נרשם מיוזמתו לשירות הנתבעת עוד בשנת 2011, עשה שימוש בשירות ורכש קופונים באמצעות הנתבעת. הנתבעת טענה כי אין ההודעות מהוות "דבר פרסומת" וכי התובע צבר הודעות בחוסר תום-לב.

נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה. אין מחלוקת כי הנתבעת שלחה לתובע את ההודעות נשוא התביעה. עיון בהודעות מעלה בבירור כי מדובר בדברי פרסומת. טענת הנתבעת כי התובע הסכים לקבל את דברי הפרסומת אינה רלבנטית,  שכן התביעה שהגיש התובע נוגעת אך ורק לדברי פרסומת שנשלחו לאחר המועד בו ביקש התובע להסירו מרשימת התפוצה.

התובע שלח הודעת דוא"ל לנתבעת ובו ביקש הסרה. הנתבעת לא טענה כי מדובר בכתובת שאינה תקינה/פעילה ובהמשך אף השיבה לפנייה של התובע שנשלחה לכתובת זו. משהוכח כי מדובר בכתובת דוא"ל בה עושה הנתבעת שימוש, היה עליה להרים את הנטל ולהראות כי הודעת התובע לא התקבלה על-ידה. נטל זה לא הורם ואף נסתר. לא ניתן לקבל את הטענה לפיה התובע לא פעל בדרך הטבעית בכך שלא לחץ על הכפתור "הסר".

התובע זכאי לפיצוי שעה שההודעות נשלחו אליו בניגוד לחוק. לענין גובה הפיצוי יש לקחת בחשבון את הקשר הקודם בין הצדדים כנסיבה מקלה [עניין זילברג - ת"ק 44069-09-14]. יש עוד לקחת בחשבון כי פרק הזמן אליו מתייחסת התביעה הוא קצר יחסית וכי הנתבעת אינה מפרה סדרתית של החוק. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 17,500 ש"ח (350 ש"ח לכל הודעה) וכן הוצאות בסך 750 ש"ח.