ת"ק 23042-12-16 גרנות נ' ליאב קייטרינג בע"מ ואח'

(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשמת עדי בר-טל): גם תמונות חתונה "גנריות ופשוטות" זכאיות להגנת זכויות יוצרים.

העובדות: התובע, צלם במקצועו, נשכר לצלם את חתונתם של בני זוג שנערכה בחוות דרך ארץ. התובע החתים את הזוג על הסכם למתן שירותי צילום בו נקבע כי זכויות היוצרים בצילומים יוותרו בידי התובע. נציג הנתבעת פנה אל התובע בבקשה להשתמש בצילומים לצורך פרסום ושיווק אולם האירועים. התובע טען כי הבהיר לפונה כי הצילומים בבעלותו וכי השימוש בהם מותר בכפוף לתשלום בלבד וכי נציג הנתבעת הודיע לו כי נוכח דרישת התשלום לא ייעשה שימוש בצילומים. 

התובע טען כי למרות האמור גילה כי הנתבעת פרסמה 5 מהצילומים בעמוד העסקי שלה בפייסבוק, כאשר רק ביחס לאחד מהם ניתן לו קרדיט, והכל תוך הפרת זכויות היוצרים שלו וזכויותיו המוסריות. 

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. נוכח הגדרות חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, צילום תמונות יכול לחסות תחת הגנת החוק. האם תמונות התובע מהוות יצירה החוסה תחת הגנת החוק? התובע הוא שצילם את התמונות ומדובר בתמונות אותנטיות שאינן מבוססות על תמונות אחרות (מבחן המקור). לא ניתן לומר כי תמונותיו של התובע חסרות יצירתיות כטענת הנתבעים. מדובר בתמונות התופסות רגע מסוים, כאשר הצלם יודע לדייק את הרגע ולצלמו ולפיכך גם מבחן היצירתיות מתקיים. גם מבחן ההשקעה מתקיים, בהינתו כי התמונות צולמו על-ידי התובע עצמו, כאשר בחר לצלמן תוך השקעת מחשבה.

משנמצאה היצירה מוגנת מכוח דיני זכויות היוצרים, וזאת אף אם מדובר ביצירה שאין בה יצירתיות אמנותית רבה, יש לבחון האם הופרה הזכות. הנתבעת פרסמה בפייסבוק, בדף עסקי, חמש תמונות פרי יצירת התובע. התמונות הועלו לאתר במשך כשבועיים, כאשר רק ביחס לתמונה אחת נכתב שם הצלם. 

יש לדחות את טענת הנתבעים כי מדובר בתמונות גנריות פשוטות. הפסיקה מצאה כי צילום העומד בדרישות החוק זכאי להגנה. העובדה כי מדובר בתמונות "גנריות פשוטות" כטענת הנתבעים אינה מאיינת את המקוריות. הנתבעים בחרו דווקא את התמונות האלה לפרסום ולא תמונות אחרות שהנתבע הציג, הגם שהתובע אסר על הנתבעים את השימוש בתמונות ללא תשלום. הפרסום בפייסבוק מהווה הפרה של זכויות התובע לפי סעיף 11 לחוק. הנתבעים פרסמו את התמונות ברבים ואין זה משנה אם אתר הנתבעת פוקדים מדי יום צופים בודדים או אלפי צופים. די בכך שהנתבעת פרסמה את התמונות והעמידה אותן לרשות הציבור, בכדי לראותה כמי שהפרה את זכויות היוצרים של התובע.

הנתבעת אף אינה יכולה להיתלות בטענת המפר התמים. הנתבעת פנתה לבני הזוג, מזמיני האירוע, וביקשה את רשותם לפרסם את התמונות. בני הזוג נתנו את רשותם, אלא שהנתבעת, שככל הנראה מודעת להוראות החוק (סעיף 35(ב) לחוק), פנתה אף לתובע בטרם פרסמה את התמונות. התובע הודיע לנתבעת כי זכויות היוצרים שייכות לו כיוצר והנתבעת ציינה כי אינה מעוניינת בפרסום התמונות נוכח דרישת התשלום. ואולם, בפועל התברר כי התמונות פורסמו באתר הנתבעת ללא רשות התובע ואף ללא מתן קרדיט.

מדובר בחמש תמונות שונות, שכל אחת מהן פורסמה בנפרד באתר הנתבעת. מדובר בהפרות שונות ולא בהפרה אחת בודדת. התמונות פורסמו במשך כשבועיים והוסרו באופן מיידי עם קבלת פניית התובע. לא נמנעה הכנסה מהתובע, שכן מדובר בהכנסה תיאורטית בלבד שספק אם היתה מתממשת. יש להעמיד את שווי ההפרה של הזכויות הכלכליות על סך של 1,000 ש"ח לכל הפרה. בנוגע לזכויות המוסריות, התנהלות הנתבעת התאפיינה בחוסר תום לב, שכן היא עצמה הציע לתובע לפרסם את התמונות כנגד מתן קרדיט. בגין הפרת הזכויות המוסריות יש להעמיד את הפיצוי על 2,000 ש"ח לכל הפרה. אין לחייב את הנתבעת בגין העוולה שביצעה הנתבעת, שכן אין ראיה כי ידע כי בכוונת הנתבעת להפר זכויות יוצרים. הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 13,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.