ת"א 23273-10-15 ימין נ' לוי

(פסק-דין, שלום ת"א, השופט יאיר דלוגין): סכסוך שכנים הוביל לשלל הליכים בין הצדדים ומשפחותיהם, לרבות תביעה זו בגין פרסומי לשון הרע ביוטיוב ובפייסבוק.

העובדות: תביעת לשון הרע בגין פרסומים שביצע הנתבע בגנות התובע. ברקע לתביעה מערכת יחסים עכורה, ארוכת שנים ורבת הליכים, בין הצדדים ובני משפחותיהם. התובע הוא סטודנט למשפטים. הנתבע הוא מנהל חשבונות ומתגורר בשכנות לתובע. באחד מההליכים הוגש כתב אישום נגד הנתבע בגין תקיפת התובע. הנתבע זוכה מכל אשמה בהליכים אלה.

התובע טען כי בעקבות פסק-הדין בתיק הפלילי החל הנתבע לפרסם פרסומים שונים בגנותו, בהם חלקים מפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי לצד כותרות משמיצות, וזאת ב-YouTube, בקבוצות שונות בפייסבוק הקשורות למקום לימודיו של התובע וכן בעמוד הפייסבוק האישי של הנתבע. כן נטען כי התובע הפיץ כרזות משמיצות נגד הנתבע בשוק התקווה. הנתבע טען, בין היתר, כי מעולם לא הפיץ כרזות, כי לא העלה לאינטרנט חומר בגנות התובע, וכי הפרסומים משקפים מצב קיים ונכון.

נפסק: הפרסומים שבגינם הוגשה התביעה באתר יוטיוב, כוללים ארבעה חלקים (שני סרטונים וכיתוב לצידם, ושתי תגובות). הסרטון שמציג את עמודי הפרוטוקול ופסק-הדין בתיק הפלילי, מהווה פרסום מותר לפי סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בדין וחשבון נכון והוגן על שנאמר או אירע במסגרת התיק הפלילי. התובע לא צירף עותק של הסרטונים (שהוסרו על-ידי האתר), למרות שיכל לשמור תיעוד שלהם, ולפיכך גרסת הנתבע ביחס לאופי הסרטונים לא נסתרה. ככל שהסרטונים כללו הכפשות של התובע, לא ניתן לדעת זאת כיוון שלא הוצגו. בכותרת הסרטון אין משום לשון הרע כלפי התובע.

באשר לייחוס לתובע של פסוק מספר תהילים (שמשמעותו - כל פעם שאנשים רעים באים לתקוף אותך - הם נכשלים), הרי שיש בדברים משום לשון הרע. עם זאת, בהקשר שבו נאמרו הדברים, כלומר בעקבות הגשת התלונה נגד הנתבע וזיכויו בתיק הפלילי, אפשר, גם אם בדוחק, לראות את ייחוס הפסוק הנ"ל לתובע כחוסה תחת הגנת אמת בפרסום. 

ביחס לפסוק הנוסף אותו ייחס הנתבע לתובע, הרי שגם בו יש לשון הרע שכן כינויו של אדם "עד שקר" הוא דבר מבזה ומשפיל. לנתבע לא עומדת הגנה מפני כינוי התובע "עד שקר", שכן לא הוכיח כי התובע העיד עדות שקר. גם הגנת תום הלב לא עומדת לנתבע. כל התנהלות הנתבע נגד התובע, כפי שמשתקף בתיק ומשלל הפרסומים, מעידה כל כוונה ברורה ורעה של הנתבע לפגוע בתובע בכל דרך, במסגרת עבודתו, לימודיו ובכלל. גם חלקים מהתגובות שפרסם הנתבע לצד הסרטונים עולים בבירור כדי לשון הרע. לגבי תגובות אלה לא עומדת לנתבע כל הגנה ופרסומים אלה אינם נמנים על הפרסומים המותרים מכוח סעיף 13 לחוק. 

התובע אף טען כי הנתבע ביצע פרסום, תחת פרופיל מזוייף, בקבוצת הפייסבוק של אגודת הסטודנטים של המרכז הבינתחומי הרצליה (שם למד התובע). במסגרת פרסום זה פרסם הנתבע חלק מפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי, כמו גם דברי השמצה כלפי התובע. ביחס לפרסום החלקים מפרוטוקול הדיון, הרי שכפי שכבר נקבע, אין הדבר אסור. עם זאת, ביחס לאמירות המלוות את הפרסום, חלקן עולות כדי לשון הרע. יש בהן לשים את התובע ללעג מצד מי שנחשף להן ואף לפגוע במקצועו של התובע. הדבר מתעצם לנוכח העובדה שהנתבע בחר לפרסם את הפרסומים המשמיצים בקבוצת הפייסבוק של מוסד הלימודים שבו למד התובע, שבה חברים לפי הנטען כ- 15,000 חברים, ובהם גם חברי סגל אקדמי ומתרגלים בקורסים שונים. גם הפרסומים בעמוד הפייסבוק של הנתבע עצמו ובקבוצת פייסבוק נוספת של המרכז הבינתחומי, מהווים לשון הרע.

בעת בחינת הפיצוי ללא הוכחת נזק אותו יש לפסוק לזכות התובע, בגין הפרסומים לגביהם נקבע כי הם מהווים לשון הרע, יש לתת את הדעת לחומרת הדברים שיוחסו לתובע, כמו גם לכך שהנתבע בחר בקפידה את קהל היעד, שעה שפרסם את הפרסומים המשמיצים בקבוצות פייסבוק של מקום לימודיו של התובע, בה היו חברים חבריו לספסל הלימודים וחברי סגל אקדמי. הנתבע פרסם בצורה שיטתית, שלא לומר אובססיבית, פרסומים אודות  התובע והמשיך לעשות כן גם בעיצומו של הליך זה ואף שלח למעסיקיו של התובע במשרד שבו עשה האחרון את התמחותו, פרטים מתוך ההליך, עד אשר לא נותרה בידי התובע ברירה אלא להגיש בקשה למתן צו שימנע מהנתבע להמשיך להשתלח בו בצורה חסרת רסן, כפי שעשה. הנתבע ישלם לתובע סכום כולל של 70,000 ש"ח, את אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח.