(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת יעל מרמור דומב): התובע לא סתר את טענת לאומי קארד כי אין כל קשר בינה לבין הגוף ששלח את הודעות הספאם.

העובדות: תביעה לפיצוי כספי בסך 5,000 ש"ח, בגין 3 דברי פרסומת שהתובע טען כי הנתבעת שלחה לו, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הפיצוי שהתבקש הוא בסך 1,000 ש"ח לכל הודעה וסכום נוסף של 2,000 ש"ח עבור פגיעה בפרטיות ובזבוז זמן. הנתבעת טענה כי ההודעות נשלחו לפני 4 ו-5 שנים, וכי לא נשלחו על-ידה, אלא ממועדון הטבות שאינו מוכר לה ומעולם לא התקשרה עמו.

נפסק: יש לדחות את התביעה. התובע הציג רק 2 מההודעות בגינן הגיש את התביעה ודי בכך לדחות את התביעה ביחס להודעה זו. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל דברי פרסומת לתיבת הדוא"ל שלו והמחלוקת נעוצה בזהות השולח. אין מקום לפסוק פיצוי לחובת הנתבעת, שכן התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעת שיגרה את ההודעות ביודעין. לא הובאה כל ראייה לסתור את טענת הנתבעת כי אין כל קשר בינה ובין מפיצת ההודעות. הדברים מתחזקים לאור כך שאחת מההודעות כלל אינה נוגעת לתחומי העיסוק של הנתבעת. הדברים יפים פי כמה עת מדובר בהודעות ישנות והצדדים לא הצליחו לאתר את משגר ההודעות ולא ניתנה לנתבעת האפשרות לברר את הדברים לאשורם. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.