(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשמת אלישבע חן): ניתן להסתמך על ממצאים בהליכים אחרים כדי להוכיח כי הנתבעת היא שולחת ההודעות לתובע.
העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו מסרונים פרסומיים ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי הודעות פרסומת מטעמה נשלחות בפועל על-ידי צדדים שלישיים, עמם התקשרה בהסכמים, תוך שהיא מוודאת כי אותם גופים עומדים בהוראות החוק.
נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. אין מחלוקת כי ההודעות מהוות "דבר פרסומת" וכי התובע לא נתן את הסכמתו למשלוח ההודעות. התובע ביקש לסמוך את תביעתו על פרוטוקול דיון ופסקי דין של בתי משפט לתביעות קטנות. אמנם ככלל פסק-דין בהליך אחד אינו מהווה ראיה למסקנות או ממצאים בהליך אחר, אולם לנוכח הגמישות המאפיינת את ההליכים בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות, יש לקבל את המסמכים שהציג התובע.
נוכח זאת, יש לקבל את גרסת התובע כי הנתבעת היא העומדת מאחורי 2 ההודעות הראשונות שנשלחו אליו וכי היא למעשה המפרסם. אף ביחס להודעה השלישית עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת היא העומדת מאחורי משלוח ההודעה. הנתבעת הפרה את הוראות החוק בקשר למשלוח 3 ההודעות ללא הסכמת התובע ויש מקום לפסוק פיצוי בגין כך. הנתבעת תפצה את התובע ב-2,400 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 500 ש"ח.