(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת ריבה ניב): חבר הכנסת לשעבר כרמל שאמה הכהן פרסם דברי לשון הרע בעמוד הפייסבוק שלו.

העובדות: תביעה כספית שעילתה פרסומי לשון הרע - שבעה פוסטים שהעלה הנתבע לעמוד הפייסבוק שלו - שהתובע סבור כי מהווים לשון הרע כלפיו. התובע שימש בעת הרלוונטית כעובד עיריית ר"ג (אגף ההנדסה). הנתבע הוא ח"כ לשעבר מטעם הליכוד, המשמש כיום כשגריר ישראל ב-OECD. הנתבע שימש כחבר מועצת העיר ר"ג ואף התמודד בבחירות לראשות העיר. הדיון פוצל לשאלת האחריות, קודם לשאלת הפיצוי.

נפסק: התובע הוגדר כ"חושף שחיתויות" שפעל רבות וגרם להעמדתם לדין של ראש עיר ובכירים בעיריית ר"ג. הפרסומים אינם מכוונים בעיקרם כלפי התובע, אלא כלפי גיסו, מ"מ ראש העיר ויריבו הפוליטי דאז של הנתבע. בפרסומים אלה קשר הנתבע את התובע אל גיסו וייחס לו מעשי שחיתות. הנתבע מאמין עד היום בנכונות הדברים שכתב. הנתבע הצהיר כי דבריו אינם רק הבעת דעה אלא עובדות. 

אין ספק כי ביטויים כגון מושחת, מרמה והונאה, מהווים, בהתאם לאמות המידה המקובלות על האדם הסביר, לשון הרע כלפי התובע. בנסיבות המקרה, ספק אם ביהמ"ש היה נדרש להכרעה שיפוטית כלשהי בתיק, ככל ומדובר היה בפוסט בודד, שאז אולי היה ביהמ"ש מחשיב את הדברים כ"זוטי דברים". אולם, מאחר ומדובר בשבעה פרסומים ובהתנהלות שיטתית מצד הנתבע כלפי התובע, יש להתייחס לדברים בחשיבות הנאותה. יש לציין כי בפוסט הראשון לא הוזכר שמו של התובע כלל וכן כי חלק מהפוסטים פורסמו באותו יום.

הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע אינה חלה ואינה רלוונטית, שכן הפרסומים נעשו בפייסבוק, באמצעות חשבונו הפרטי של הנתבע. אין מדובר בבעל דין, שופט, עד או עו"ד ואף אין מדובר בפרסומים שנעשו במסגרת הליך משפטי כזה או אחר. אף הגנת סעיף 13(9) לחוק נזנחה על-ידי הנתבע בסיכומיו ודין הטענה להידחות.

הנתבע ביסס את הגנתו אף על טענת "אמת דיברתי", לפי סעיף 14 לחוק. היסוד של העניין הציבורי בפרסום מתקיים, שכן מדובר באירועים ובדמויות הקשורים לעיר ר"ג, נבחרי ציבור ועובדי עירייה. יש לציבור עניין בהם. עם זאת, כלל הנסיבות אינן תומכות בגרסת הנתבע ואינן מבססות את הקביעות הנחרצות שקבע כנגד התובע. גם הגנת תום הלב אינה יכולה לעמוד לנתבע.