(פסק-דין, שלום ב"ש, הרשמת ליאורה וינשטיין): התובע השאיר את פרטיו כדי לקבל מידע אודות לימודים, אך הנתבעת ניצלה זאת למשלוח חומר פרסומי במגוון תחומים.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 52 הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתו, למרות ניסיונות ההסרה שלו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת, המפעילה פורטל לימודים אינטרנטי, טענה כי התובע נרשם לאתרה והסכים למשלוח מסרים שיווקיים. 

נפסק: לא ברור כי התובע אכן נרשם לאתר הנתבעת והסכים לקבל דיוור פרסומי, או שהנתבעת קיבלה את פרטיו באמצעות נציג. טענת הנתבעת בדבר הסכמת התובע הועמדה בספק לאור העדויות. על הנתבעת מוטל נטל ההוכחה כי התובע נרשם לקבל דואר פרסומי והנתבעת לא הרימה נטל זה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שלחה לתובע 52 הודעות פרסומת. נראה כי התובע אכן נרשם לאתר הנתבעת ומסר את פרטיו, אך לא הוכח כי הסכים לקבל חומר פרסומי.

רוב החומר הפרסומי שנשלח לתובע אינו עוסק דווקא בלימודים. הנתבעת ניצלה את העובדה כי התובע השאיר את פרטיו, כדי לקבל מידע אודות לימודים, על-מנת לשלוח לו חומר פרסומי במגוון רחב של תחומים. לגבי 8 מ-52 ההודעות מתקיימים התנאים המצטברים בסעיף 30א(ג). לגבי יתר 44 ההודעות, התנאי השלישי אינו מתקיים ובגינן תשלם הנתבעת לתובע סך של 100 ש"ח להודעה (4,400 ש"ח סה"כ) וכן אגרה בסך 750 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 929 ש"ח כולל מע"מ.