(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב): חברות ב-LinkedIn אינה מהווה הסכמה לקבלת דברי פרסומת.

העובדות: התובע טען, בין היתר, כי הנתבעים שלחו לו 3 הודעות דוא"ל פרסומיות ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען עוד כי קישור ההסרה לא עבד וכי ההודעות לא כללו את הפרטים הנדרשים בחוק, לרבות המילה "פרסומת" בכותרת ההודעות. 

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, אך הנתבע 4, מנהל השיווק של הנתבעת 2, התייצב לדיון וטען בין היתר כי מדובר בהודעות "אישיות" מתוקף היותו של התובע "חבר" של מנהל שיווק נוסף של הנתבעת 2 ברשת החברתית LinkedIn. 

נפסק: התובע הסכים למחיקת הנתבעות 1 ו-3, לאחר שהתברר כי רק הנתבעים 2 ו-4 עומדים מאחורי משלוח ההודעות. מעיון בהודעות ואופן הפרסום שלהן ניתן ללמוד כי ההודעות מהוות "דבר פרסומת" בהתאם להגדרות החוק. הן הופצו באופן מסחרי, עם תוכן גנרי שאינו אישי, ומשלוח ההודעות נעשה באמצעות חברת שיווק חיצונית. יש לדחות הטענה כי מדובר בהודעות אישיות. תוכן ההודעות מלמד שמטרתן לעודד רכישת מוצר.

לעובדה כי התובע הוא חבר ברשת החברתית שמטרתה יצירת קשרים עסקיים בין אנשים, יש משמעות באשר לגובה הפיצוי הראוי, אך אין עובדה זו יכולה לבוא במקום הסכמה מפורשת לקבלת דברי פרסומת. בהעדר ראיה כי התובע הסכים באופן מפורש לקבל דברי פרסומת מהנתבעת 2, יש לקבוע כי דברי הפרסומת שנשלחו לתובע הפרו את הוראות החוק.

לאור מעורבותו האישית של הנתבע 4 באיסוף כתובות המייל של קבוצת היעד למשלוח ההודעות, היותו מעורב באופן אישי בשיווק הפרויקט, והעובדה כי לא מנע את הפרת הוראות החוק והיה זה שעמד מאחורי ההפרה, ניתן לחייבו באחריות אישית כלפי התובע מכוח דיני הנזיקין הכלליים.

אין מדובר בהפרה בהיקף נרחב ויש לקחת בחשבון כי הנתבעים פנו לאנשים אותם הכירו ברשת חברתית שנועדה לקידום קשרים עסקיים. יש לקבוע פיצוי מופחת בשיעור של 200 ש"ח לכל הודעה (סה"כ 600 ש"ח) וכן הוצאות בסך 300 ש"ח.