(פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשם צוריאל לרנר): הנתבעת הוכיחה כי התובע נתן את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו פרסומות בדוא"ל, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי אינה שולחת בעצמה פרסומות בדוא"ל, אלא כי היא משתמשת בספקים העוסקים בכך, המחויבים כלפיה בהסכמים נוקשים אודות השמירה על הוראות החוק.

נפסק: הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי מלכתחילה ניתנה הסכמתו של התובע לקבלת דברי הפרסומת. אין דרך אמיתית ויעילה להוכיח זאת, שלא באמצעות פלט מחשב מהסוג שהציגה הנתבעת. מאידך, לא עלה בידי התובע להוכיח כי ניסה לבטל את הסכמתו וכי הדבר לא עלה בידו. די בכך כדי לדחות את התביעה. במקרה דנן גם חלה ההלכה שנקבעה בעניין סמארט קלאב [רע"א 7608/16], לפיה אם אדם מתקשר עם קבלן עצמאי לשם משלוח הודעות פרסומת בשמו, הרי ככלל הוא פטור ממחדלי אותו קבלן עצמאי, אלא אם מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין. חריגים אלה, הרלוונטיים לנסיבות המקרה, הם התרשלות של האדם בבחירת הקבלן, ואישור או הרשאה למעשה. לא הוכח בעניין זה כי חריגים אלה מתקיימים. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 360 ש"ח.