ת"א 59554-05-15 בן שושן נ' בן משה

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום ב"ש, השופטת רחלי טיקטין עדולם): פוסט ארוך וקשה מאד שפורסם במספר קבוצות - לא זוטי דברים.

העובדות: תביעת לשון הרע שהגישה התובעת, מנהלת משפחתון, נגד הנתבעת, אם לילדה ששהתה במשפחתון תקופה קצרה. עניין התביעה בפוסט שפרסמה הנתבעת במספר קבוצות פייסבוק, בו הלינה על ההתנהלות במשפחתון ועל היחס לביתה.

נפסק: הדברים בפוסט והאמירות כלפי התובעת והמשפחתון, מהווים "לשון הרע" כלפי התובעת לפי חוק איסור לשון הרע. יש לקבל את טענת הנתבעת כי מי שקרא את הפוסט לא יכול היה לדעת כי מדובר בתובעת. לא היו סימני זיהוי המקשרים את הפוסט למשפחתון של התובעת. עם זאת, הוכח כי הנתבעת פרטה בפני 2 אמהות כי הפרסום הוא אודות התובעת ולפיכך בוצע פרסום לשון הרע בניגוד לחוק. 

האם עומדות לנתבעת הגנות? ביהמ"ש לא התרשם כי התובעת היא אשה חסרת אחריות, חסרת אנושיות, או כזו המהווה סכנה לילדים. דומה שהנתבעת, אם צעירה לילדה יחידה, הונעה מהחרדות שלה והפחדים שלה, שלא היה בינם לבין המציאות כל קשר. המרחק בין מה שהוכח לבין הדברים שנאמרו על התובעת הוא מרחק רב. 

לעניין טענת אמת דיברתי (סעיף 14 לחוק), ביהמ"ש נכון לקבוע כי יש בפרסום אודות מעשים לא נאותים של מי שמטפלת בילדים קטנים משום עניין ציבורי. יחד עם זאת, במקרה זה הדברים לא הוכחו. באשר להגנת תום הלב - הבעת דעה (סעיף 15 לחוק), הגנה זו אינה עומדת לנתבעת. מי שקורא את הפוסט אינו מפריד בין דעה למסקנה. אותם משפטים המהווים לשון הרע מנוסחים באופן קטגורי. עומדת לנתבעת חזקה לפיה הפרסום בוצע בחוסר תום-לב, בהתאם לקבוע בסעיף 16 לחוק. כעולה מניסוח הפוסט, מטרתו היתה להשמיץ את התובעת בפני אחרים. הפרסום חרג מתחום הסביר.

לא ניתן לקבוע כי מדובר בזוטי דברים משום שמדובר בפרסום ברשת. מדובר בפוסט ארוך, קשה מאוד, שפורסם במספר קבוצות רלוונטיות ולא ניתן לראות בו כפרסום שולי. הכללים האוסרים על לשון הרע לא נס ליחם, והם שרירים וקיימים גם ברחבי הרשת. גם שיח חופשי באינטרנט אמור להיות מרוסן, באופן שלא יפגע בשמו הטוב של אדם.

הפרסום נעשה בקבוצות פייסבוק רבות משתמשים, אך כיוון ששמה של התובעת לא צוין בפרסום, הרי שבסופו של דבר היקף הפרסום היה מצומצם. הנתבעת מסרה את פרטי התובעת לכל דורש והיא לא מסרה עדות אמת כאשר העידה שלא כך הדבר. הוכח כי לנתבעת הייתה כוונה לפגוע באופן אישי בתובעת. על הנתבעת לפצות את התובעת ב-35,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 7,020 ש"ח.