(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב): התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת היא מקור ההודעות שנשלחו אליה.
העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לטלפון שלה 11 דברי פרסום המציעים הלוואות מהירות, ללא הסכמתה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
נפסק: אין מחלוקת כי דברי הפרסום שנשלחו לתובעת מפרים את הוראות החוק, מאחר שפרטי המפרסם אינם מופיעים בדבר הפרסום, משום שהפרסום אינו כולל אפשרות הסרה ומשום שהתובעת לא נתנה את הסכמתה מראש כי דברי הפרסום יישלחו אליה. השאלה היא האם הנתבעת היא העומדת מאחורי דברי הפרסום שנשלחו לתובעת. נציג הנתבעת טען כי הנתבעת עוסקת במתן שירותי תיקון למכשירי חשמל וכי היא אינה קשורה לדברי הפרסום שנשלחו. הנתבעת אף טענה כי חברה אחרת משתמשת בשמה.
אין די בראיות שהציגה התובעת כדי לקשור את הנתבעת לדברי הפרסום. עמיתה לעבודה של התובעת, שהתקשר למספר ממנו נשלחו ההודעות, לא הקליט את השיחה ולא ידע לומר מאיזה טלפון חזרה אליו הפקידה שהתקשרה אליו, או מה שמה, על כן אין כל דרך להתחקות אחריה. בעניין ארז [ת"ק 18936-08-16] הוכח כי הטלפון ממנו נשלחו דברי הפרסום מפנה למענה קולי של חברה אחרת ולפיכך יש תימוכין לטענת הנתבעת כי אחרים עושים שימוש בשמה. הנתבעת אף הציגה הסכם עם חברה אחרת בדבר שיווק שירות לתיקון מוצרי חשמל (לאור טענתה כי אינה עוסקת בתחום ההלוואות). התובעת לא הרימה את נטל הראיה. התביעה נדחתה.