(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם איתי רגב): גם ברכה לחג הנשלחת לקהל לקוחותיה של חברה מסחרית נועדה להסב את תשומת לב הלקוחות לחברה ולעיסוקה. כך גם עדכון בדבר תחזוקת שרתיה של הנתבעת.

העובדות: התובע טען כי על הנתבעת לפצותו בגין הודעות פרסומת ששלחה אליו ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי, כי ההודעות נשלחו לתובע לאחר שנרשם בשנת 2008 לאתר הנתבעת וכי התובע לא הסיר עצמו מרשימת התפוצה.

נפסק: המסמך שהציגה הנתבעת כולל לכאורה את פרטי התובע, אולם אין בו הוראה המתייחסת לשימוש בפרטים למשלוח דבר פרסומת. אין די באמור כדי לפטור את הנתבעת מחובתה להציג אישור שמסר התובעת לקבלת דברי פרסומת. לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, הגדרת "דבר פרסומת" כוללת גם הודעות פרסומיות המציעות הטבות שונות, במטרה למשוך את מי ששוגרו אליהם להתקשר עם מי שאת עסקו הן נועדו לקדם. בנסיבות בהן ההודעות נועדו למשוך את התובע לשוב ולהשתמש בשירותי אתר הנתבעת, יש באמור כדי לענות להגדרה הרחבה של "דבר פרסומת".

גם ברכה לחג הנשלחת לקהל לקוחותיה של חברה מסחרית נועדה להסב את תשומת לב הלקוחות לחברה ולעיסוקה. כך גם, אם כי במידה מופחתת, עדכון בדבר תחזקות שרתיה של הנתבעת. כשמשלוח ההודעה מהווה דבר פרסומת, חל איסור לשלוח אותו אף אם המפרסם בדעה כי מדובר במידע חשוב או הכרחי. דין התביעה להתקבל שעה שהנתבעת לא הרימה את הנטל להראות שהתובע נתן את הסכמתו מראש ובכתב לקבל דברי פרסומת מהנתבעת.

ההודעות נשלחו לתובע בשנים 2012-2015 ועד לשנת 2015 דומה כי לא היה בהודעות משום הפרעה של ממש לתובע, שלא פעל להפסקת קבלתן. פיצוי בסך 150 ש"ח לכל הודעה הוא סביר בנסיבות העניין והנתבעת תפצה את התובע ב-450 ש"ח. הפיצוי הקבוע בחוק נועד לבטא את מכלול נזקיו של התובע ומשכך אין לחייב את הנתבעת אף בפיצוי שנתבע בגין עגמת נפש. אין צו להוצאות.