(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת ד"ר דפנה אבניאלי): חנות מקוונת באתר Etsy אינה מוגנת בזכויות יוצרים מפני שהיא מתבססת על תבנית של האתר.
העובדות: למי שייכת חנות מקוונת לממכר תכשיטים באתר Etsy? האם לתובעת - מעצבת תכשיטים שעיצוביה נמכרים בחנות, או לנתבע, איש מכירות שניהל עבור התובעת את החנות? מי רשאי להשתמש בחנות לאחר סיום היחסים החוזיים בין הצדדים והאם הופרו זכויות קנייניות של מי מהצדדים? אלו השאלות הניצבות במרכז התובענה.
נפסק: אתר Etsy מהווה מעין שוק עולמי מקוון למסחר מקומי ובינלאומי בעבודות יד ובפריטי אספנות. היזמים המציעים למכירה את מרכולתם באתר הם אנשים פרטיים ועסקים קטנים. ההתקשרות בין הצדדים לתובענה, ביחס לשיתוף הפעולה ביניהם, לא כללה הסכם בכתב ופרטיה סוכמו בעל-פה. בתקופת ההתקשרות בין הצדדים היו היחסים בין הצדדים טובים ושיתוף הפעולה ביניהם היה פורה והניב רווחים. התובעת נהנתה מכישוריו של הנתבע כאיש שיווק ומכירות ואילו הנתבע קצר את פירות מכירת תכשיטיה של התובעת.
הצדדים לא הסכימו ביניהם שהבעלות בחנות המקוונת תהיה שייכת לתובעת, ואף לא פעלו כך במהלך תקופת ההתקשרות. החנות הוקמה על-ידי הנתבע והפעילות בפועל נעשתה על-ידו. גם התכנים שנשתלו בה הוצבו על-ידי הנתבע ומוקמו בה לפי שיקול דעתו. הנתבע ניהל את שירות הלקוחות של החנות והתשלום עבור התכשיטים הועבר לחשבון ה-PayPal שלו. התובעת לא החזיקה בסיסמה לחנות ולמעשה לא היתה לה שום יכולת להשפיע על התכנים שיועלו אליה. התובעת אף אישרה כי בחנות הוצעו למכירה מספר מצומצם של תכשיטים של מעצבים אחרים.
התנהלותה של התובעת מלמדת שדעתה אולי הייתה לא נוחה מהצהרותיו של הנתבע ביחס לבעלות בחנות, אולם התובעת היתה מודעת היטב לעובדה שהנתבע רואה עצמו כבעלים של החנות ולא הלינה על כך. התובעת המשיכה בהתנהלות העסקית הרגילה עם הנתבע במשך כ-8 חודשים לאחר מכן, עד להודעתה כי היא מבקשת לסיים את הסכם מתן השירותים עם הנתבע.
הצדדים לא עסקו בשאלה האם החנות היא בגדר "יצירה" לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. לפי החוק נדרש עורך או מחבר של "לקט" למידה מסוימת של יצירתיות על-מנת לזכות בזכות יוצרים על הלקט. לפי סעיף 4 לחוק, יצירתיות זו צריכה להימצא בבחירה ובסידור של היצירות או הנתונים בלקט. הנתבע לא הראה מידה של מקוריות או יצירתיות בהקמת החנות ואף המומחה מטעמו סבר כי מדובר בפעולות טכניות בלבד, כחלק מהפלטפורמה השיווקית של Etsy, בהן הכנסת שמות מוצרים, תצלומים שלהם ותיאוריהם.
לנתבע אין זכות יוצרים בחנות שכן לא עלה בידו להראות "מקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו" כדרישת החוק. אמנם הנתבע השקיע מאמצים ושיקול דעת בבניית החנות, אותה גם ניהל בהמשך, אולם אלה אינם יכולים לזכות אותו בזכות יוצרים בחנות המקוונת. החנות שהקים הנתבע ב-Etsy אינה יכולה להיות מושא לזכות יוצרים ולפיכך אף אחד מהצדדים אינו בעל זכויות יוצרים בחנות ואין מהם אינו יכול לטעון להפרת זכות קניינית או מוסרית הנובעות מהוראות חוק זכות יוצרים. הנתבע לא בנה את תכנת ההפעלה של החנות ולא עיצב אותה בעצמו, אלא קיבל פורמט מובנה של חנות מקוונת, אליה העלה את תצלומי התכשיטים של התובעת.
הנתבע המשיך לנהל את החנות גם לאחר סיום תקופת ההתקשרות עם התובעת. הנתבע הכיר במוניטין של התובעת וידע כי המשך הפעלת החנות בשמה המקורי (Neta Jewelry) ישיא לו רווחים כספיים. חוות הדעת לגבי החנות עצמה יכולות היו לסייע בהמשך קידום המכירות בה, במיוחד בתקופה בה המשיך הנתבע להציג בחנות צילומי תכשיטים של התובעת.
לנתבע היתה זכות גישה בלעדית לחנות שהקים ב-Etsy בהתאם לתנאי השימוש באתר ולמוסכם בין הצדדים. התובעת לא התערבה בניהול החנות ולא קיבלה לרשותה אפילו את סיסמת הגישה אליה. גם לאחר שהתובעת הודיעה לנתבע על סיום ההתקשרות, זכות הגישה לחנות נותרה בידי הנתבע. אולם, הנתבע לא היה רשאי להמשיך ולהציג את יצירות התובעת לאחר ששינה את שם החנות. פעולות אלה עולות כדי הטעייה.
המומחה מטעם הנתבע אישר, בעקיפין, כי הנתבע נבנה מהמוניטין שצברה החנות תחת שמה המסחרי של התובעת, ורק בשלב מאוחר יותר נקט "אמצעי זהירות" והסיר את שמה. חוות הדעת אינה תומכת בטענת ההגנה כי החנות צברה מוניטין בקרב הקונים כתוצאה מפעולות השיווק של הנתבע, ללא קשר ובמנותק משמה המסחרי של התובעת, תחתיו המשיכה לפעול שלא כדין, גם לאחר סיום היחסים המסחריים בין הצדדים.
התובעת טענה כי הנתבע הציע למכירה העתקים של תכשיטיה (שנוצרו בידי אחרים) בחנות, וכן באתר עצמאי שהפעיל. ניתן להבחין בדמיון בין התכשיטים המקוריים לבין התכשיטים המוצגים כמפרים, אולם התובעת לא הצליחה לתחום את תקופת ההפרה או להוכיח את מכירתם בפועל של תכשיטים מתוצרתה. התובעת אישרה כי לא רשמה מדגם על עיצוביה.
יש לדחות כבלתי מהימנה את טענת הנתבע כי לא מכר תכשיטים הנחזים להיות תכשיטיה של התובעת, לאחר סיום היחסים ביניהם. הנתבע הפיק רווחים מהמשך הצגתם של תכשיטי התובעת בחנות המקוונת. יש לקבוע את הפיצוי לתובעת על דרך האומדנא. יש להעמיד את סכום הפיצוי לתובעת בגין הפרת זכויותיה בתכשיטים, לאחר סיום היחסים בין הצדדים, בסך של 40,000 ש"ח. ניתן צו מניעה האוסר על הנתבע לעשות שימוש בעיצובי תכשיטי התובעת ובצילומיהם.
הפרת זכויות בטקסטים - התובעת טענה כי הנתבע עשה שימוש בטקסטים שכתבה לצורך תיאור תכשיטיה. הנתבע עשה שימוש לפחות בחלק מהטקסטים של התובעת, ללא אישורה. יחד עם זאת, מרבית הטקסטים נוסחו במשותף עם צד שלישי. נוכח הערפל שפיזרו שני הצדדים בנקודה זו, הוכח כי רק השימוש במשפט מסוים, פרי יצירתה של התובעת, נעשה שלא כדין. הפיצוי לו זכאית התובעת בעניין זה הוא 1,000 ש"ח.
התובעת טענה כי הנתבע המשיך להשתמש בקורות החיים שלה בחנות גם לאחר סיום ההתקשרות, ואף העתיקם לאתר עצמאי בבעלותו, תוך הפרת זכויות היוצרים שלה במסמך זה. מדובר בטקסט המתאר את סגנון עבודתה של היוצרת. מדובר בטקסט תיאורי נוסף, שאין לכנותו כ"קורות חייה" של התובעת. לכל היותר מדובר בטקסט המתאר את החנות ונכלל בקטגוריית הטקסטים שבהם נעשה שימוש שלא כדין, אך לא הוכח כי התובעת היא היוצרת שלו.
התובע הגיש תביעה שכנגד בה ייחס מספר עוולות לתובעת. התובע טען כי הנתבע המשיכה להציג את התמונות שצילם באתרה הפרטי ובחנות Etsy שפתחה. התובעת הודתה בחצי פה בשימוש בתמונותיו של הנתבע וטענה כי הסירה אותן כשבוע לאחר קבלת דרישתו. מדובר בהפרה קצרת מועד ובנסיבות אלה יש לחייב את הנתבעת לשלם לנתבע פיצוי בסך 3,000 ש"ח.
הנתבע טען כי התובעת הפרה את ההסכם בין הצדדים וכי לא ניתנה התראה מספקת מראש שתאפשר לו להיערך בהתאם. התנהלות הצדדים היתה ללא הסכם חתום. דרישת הנתבע להתראה של חצי שנה היא בלתי סבירה בנסיבות העניין. מתן התראה של חודש ימים מצד התובעת היא התראה מספקת. יש לדחות את הטענה כי הנתבע זכאי לפיצויים בגין ביטולו שלא כדין של ההסכם. אף נזקיו של הנתבע לא הוכחו. הנתבע ישלם את הוצאות התובעת בסך 15,000 ש"ח. אין צו להוצאות ביחס לתביעה שכנגד.