סע"ש 42715-12-15 סויטי נ' פלאפון תקשורת בע"מ

(פסק-דין, אזורי לעבודה י-ם, השופט כאמל אבו קאעוד): פיצוי של 40,000 ש"ח לעובדת שפוטרה ללא שימוע לאחר שהחליפה את תמונת הפרופיל בחשבון הפייסבוק שלה לתמונת מפגע מירושלים.

העובדות: התובעת, עובדת הנתבעת, החליפה את תמונת הפרופיל שלה בחשבון הפייסבוק הפרטי, שם הזדהתה כעובדת הנתבעת, בתמונתו של מי שביצע פיגוע דקירה בנער בירושלים. האם יש בפיטוריה לאלתר, לאחר חלופת מסרונים בינה לבין הממונה עליה, כדי להקים לה עילת תביעה נגד הנתבעת? 

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. מעדויות הצדדים ניכר היה הפער בפרשנות שכל צד נתן לאירוע. ביה"ד התרשם, מחד גיסא, כי בפרסום התמונה התובעת לא ביקשה להזדהות עם מעשה טרור, אלא שזו הייתה דרכה להתאבל על חבר טוב שמת. מאידך גיסא, ביה"ד האמין כי הנתבעת, אשר לא עשתה די לברר את העניין לעומק, סברה לכל הפחות במועד הפיטורים, כי בפרסום תמונתו של המפגע בעמוד הפייסבוק של התובעת, האחרונה הביעה תמיכה במעשה טרור. התובעת פוטרה מעבודתה לאלתר מאחר, ולטענת הנתבעת, היא הביעה תמיכה ברורה במחבל ובמעשה טרור. מדובר בהאשמה חריגה בחומרתה, המחדדת עוד יותר את חובתה של הנתבעת כמעסיק לברר את העובדות לאשורן בטרם תחליט על הפסקת עבודתה של התובעת.

ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מההחלטה. התובעת פוטרה מעבודתה תוך פחות מ-24 שעות מהמועד בו התבקשה לראשונה להוריד את התמונה שפרסמה בחשבונה הפרטי בפייסבוק, מבלי להזמין אותה להליך שימוע ומבלי שקיבלה הזדמנות נאותה להתגונן מהטענות. תכתובת במסרונים קצרים אינה יכולה להגשים את תכלית השימוע ואין מנוס מהקביעה כי נפל פגם בהליך הפיטורים. בשים לב למכלול השיקולים והאיזונים הצריכים לעניין, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי כספי של 30,000 ש"ח. 

התובעת טענה כי מכתב ששלחה הנתבעת לכל עובדיה, ביום פיטוריה, במסגרתו דווח על פיטורי עובדת שהביעה תמיכה בפעילות חבלנית (מבלי לציין את שמה), מהווה לשון הרע אודותיה. במכתב כמות שהוא אין בכדי להצביע על התובעת עצמה, אך לשון הרע עשויה להשתמע לא רק מהפרסום עצמו אלא גם מנסיבות חיצוניות. התובעת טענה כי לפחות 150 עובדי מוקד הנתבעת בב"ש הבינו כי מדובר בה, אך לא הציגה כל ראיה בעניין זה. יש לדחות את התביעה בשאלת התקיימותה של לשון הרע וגם לו היה מקבל ביה"ד את טענת התובעת כי עובדי המוקד בו עבדה ידעו כי המכתב עוסק בה, הרי שלנתבעת עומדות חלק מהגנות חוק איסור לשון הרע. אף לא ניתן לבסס עילה להפליה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בעד נזק לא ממוני בגין עוגמת נפש, בסך 10,000 ש"ח, בנוסף לפיצוי בגין הפרת זכות הטיעון. הנתבעת גם תישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח.