(פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, השופטת אביבה טלמור): על התחושה הכבדה ביחס למעורבותה של חברת ספאם אוף בתביעות ספאם.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו שני מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע הגיש את תביעתו בשיתוף פעולה עם חברת ספאם אוף, אשר היא שאיתרה את הנתבעת כשולחת ההודעות. הנתבעת טענה כי מעולם לא פנתה לתובע בהצעה לרכוש את שירותיה.

נפסק: דין התביעה להידחות. התובע לא הוכיח כי הנתבעת היא ששלחה לו את ההודעות, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. ההודעות נשוא הדיון מעודדות השתתפות בהגרלות הטוטו וקיימות חברות רבות מלבד הנתבעת המציעות שירותים כאמור. שמה ומענה של הנתבעת אינו מופיע בהודעה ובנוסח ההודעה אין כל אינדיקציה הקושרת את ההודעה לנתבעת.

התובע העיד שלא הגיב כלל למסרונים וכי כל פעולות איתור השולח נעשו על-ידי ספאם אוף. פעולותיה של ספאם אוף לא נעשו באופן ספציפי בקשר למסרונים שקיבל התובע. נעשה שימוש בבדיקה גורפת שנערכה על-ידי ספאם אוף בעניינם של אחרים. מקובלות על ביהמ"ש הקביעות בעניין שבתיאל [ת"ק 38925-04-16].

הנתבעת פועלת לפי חוק ואינה מאשרת למשרדי פרסום לשלוח הודעות ספאם. לכן, הנתבעת אף מעגנת זאת בהסכמי הפרסום ומחייבת את חברות הפרסום בפיצוי ושיפוי במידת הצורך. התובע לא נכנס לקישור בהודעות, פרטיו שלו לא הגיעו כלל כ"ליד" אל הנתבעת והנתבעת לא יכולה הייתה לאתר את הגורם ששלח את ההודעה. 

הגם שמדובר בהודעות שנשלחו לתובע באופן שלכאורה מפרסם את עסקי הנתבעת, דבר שלא הוכח, הרי ומאחר ולא ברור ולא הוכח כלל מי חברת הפרסום הספציפית ששלחה את ההודעות על שם הנתבעת, אם בכלל, כאשר בפועל גם שמה של הנתבעת לא הועלה כלל, הרי שלא מתקיים רכיב ה"ביודעין" הנדרש לצורך חיוב הנתבעת בפיצוי. יפים הדברים שנאמרו ביחס למעורבות חברת ספאם אוף בעניין פוליאק [ת"ק 51607-11-15] ובעניין בנארי [ת"ק 45530-06-16]. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 750 ש"ח.