(החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת ורדה פלאוט): בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת [ת"ק 8209-03-15], שקיבל בחלקה את תביעת המבקש מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קמא חייב את המשיבה לשלם למבקש 12,000 ש"ח כפיצוי עבור משלוח 59 הודעות אלקטרוניות ללא הסכמתו וכן חייב אותה בהוצאות בסך 1,000 ש"ח. המבקש טען כי סכום הפיצוי שנפסק לו נמוך. נפסק -

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על פסקי-דין של ביהמ"ש לתביעות קטנות תינתן "במשורה" ובמקרים חריגים בלבד. עניין הבקשה בשאלת גובה סכום הפיצוי שנפסק לזכות המבקש. מדובר במחלוקת פרטנית בין הצדדים שאינה מעוררת שאלה עקרונית כלשהי. כן לא נמצאה טעות על פניו של פסק-הדין. דין טענות המבקש גם להידחות לגופן. לא נפלה טעות בקביעת ביהמ"ש קמא לחייב את המשיבה בפיצוי כספי של 12,000 ש"ח, לאחר ששקל את מכלול השיקולים. ביהמ"ש קמא שקל הן את התנהלות המבקש והן את התנהלות המשיבה. חיוב המשיבה בסכום של 12,000 ש"ח נוטה דווקא לזכות המבקש. ביהמ"ש לא הקפיד עם המבקש על כל שלא הציג את כל ההודעות שהתקבלו בתיבת הדוא"ל שלו ולמעשה רובן כלל לא הוצגו.

ביהמ"ש קמא שקל את התנהלות המשיבה בכך ששינתה את דרכיה, הוסיפה בכותרת ההודעות את היות ההודעות "דבר פרסומת" וכן שינתה את תקנון האתר. כן נקבע כי המשיבה לא היתה מודעת לבקשות ההסרה של המבקש במייל וכאשר קיבלה את בקשת ההסרה בדואר הסירה את המבקש מרשימת התפוצה. מצד שני, נבחנה התנהלות המבקש בכך שידע בבירור כ בקשת ההסרה לא נקלטה אצל המשיבה. ממכלול התנהלותם של הצדדים לא נמצא כי יש להתערב בסכום הפיצוי שנפסק. צודק המבקש כי לא חלה עליו חובה להקטנת הנזק ואין לחייבו לפנות למשיבה בבקשת הסרה, אולם יש להתחשב בהתנהלות זו בקביעת גובה הפיצוי. סכום הפיצוי הוא סביר ומידתי, ההולם את מידת הפגיעה במבקש מחד, ואת הפרת המשיבה את הוראות החוק מאידך. הבקשה נדחתה. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח.