(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשמת הדס שכטר-ישראלי): תביעת ספאם בגין 2 מסרונים פרסומיים שנשלחו לתובע, לטענתו בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת עוסקת בהוראת פסיכומטרי והכנה לבגרות והתובע היה לקוח שלה בשנת 2009. בקשה שהגישה הנתבעת לעיכוב הליכים בשל קיומה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדה, נדחתה על-ידי ביהמ"ש. נפסק -

באשר למסרון הראשון, יש לראות את הנתבעת כ"מפרסם", אך על-מנת לחייבה בפיצוי נדרש כי משלוח ההודעה יהיה ביודעין. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעת היא ששלחה את ההודעה אליו, באופן ישיר או עקיף. אמנם ההודעה מפרסמת לכאורה את עסקי הנתבעת, אולם הנתבעת טענה כי לא שלחה את ההודעה לתובע וכי למעשה המסרון השני הוא היחידי ששלחה במהלך כל שנות פעילותה לנמענים שונים. בנסיבות בהן לא הוכח כי הנתבעת היא ששלחה את המסרון הראשון או עומדת באופן כלשהו מאחורי שליחתו, לא מתקיים מרכיב שיגור דבר הפרסומת ביודעין הנדרש לצורך פיצוי התובע בסכום כלשהו.

באשר למסרון השני, אין מחלוקת כי הנתבעת היא ששלחה אותו וכי הוא בבחינת דבר פרסומת לפי החוק. נציגת הנתבעת אישרה כי התובע מסר את פרטיו עת נרשם ללימודים, אך כי לא ניתנה הסכמתו המפורשת למשלוח ההודעה. הנתבעת הפרה את הוראות החוק במשלוח המסרון השני. מדובר במסרון אחד שתוכנו אינו פוגעני ובנסיבות העניין הוא אינו מהווה הטרדה המצדיקה פיצוי מקסימלי. יש לתת משקל לכך שהתובע, אשר בהגשת התביעה טוען כי שיגור המסרון מהווה עבורו מטרד, בחר שלא לנסות לפנות טלפונית לנתבעת כדי לבקש כי לא תישלחנה אליו הודעות נוספות. הנתבעת תשלם לתובע סך של 550 ש"ח.