(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת ליעד שגב): התובעת טענה כי הנתבע שלח לה 4 דברי פרסומת בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ולמרות שביקשה כי יסיר אותה מרשימת התפוצה. הנתבעת טען כי ההודעות אינן מהוות דבר פרסומת, שכן הוא מפעיל שירות להשוואת מחירים בענף התיירות. עוד טען הנתבע כי את דברי הדואר שלחה חברת שיווק תאילנדית לפי החוק החל בארה"ב וכי כאשר הבין כי דרישות החוק בארץ שונות, שונו נהלי העבודה. נפסק - ההודעות מהוות דברי פרסומת לפי החוק, שכן יש בהן לעודד רכישת טיסות או חדרי מלון באמצעות האתר. לתובעת זכאות לפיצוי לפי הוראות החוק. הנתבע הצהיר כי הפסיק לעבוד עם חברת השיווק ביוני 2016, מיד כשהוגשה התביעה הראשונה נגדו (ואף התובעת אישרה כי לא קיבלה הודעות מהנתבע החל ממועד זה). בכך נראה כי הושגה המטרה של החוק (אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו), אף ללא צורך בהגשת התביעה. הנתבע טען כי התובעת יכלה להסיר עצמה מרשימת התפוצה על-ידי לחיצה על קישור 'הסר', או באמצעות משלוח דוא"ל לכתובת המופיעה בכל אחד מדברי הפרסומת שנשלחו אליה. אין להטיל חובה על אדם ללחוץ על קישור 'הסר', במיוחד כשהוא אינו מכיר את השולח. מנגד, אין מניעה לשלוח הודעה לכתובת שבתחתית דברי הפרסומת. הנתבעת יפצה את התובעת ב-1,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך 350 ש"ח.