תא"מ 45138-09-15 זילברג נ' אימפרשן מדיה בע"מ

(פסק-דין, שלום ת"א, הרשמת ורדה שוורץ): התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 90 הודעות פרסומת בדוא"ל, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא משרד פרסום דיגיטלי. היא אינה מכחישה את משלוח ההודעות אך טוענת כי זה נעשה בהסכמה. המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת רישומו של התובע באתר הנתבעת לשם קבלת הודעות, בעמוד נחיתה בנושא Forex. הנתבע לא הכחיש באופן חד משמעי כי נרשם באתר הנתבעת וטען ביחס למשקל הראיות שהציגה הנתבעת להוכחת הרישום. מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש קבע כי הנתבעת לא סיפקה הוכחה חד-משמעית כי התובע נרשם ומסר פרטים לנתבעת. נפסק -

התברר כי עמוד הנחיתה בו טענה הנתבעת כי התובע השאיר את פרטיו אינו זה שצורף לכתב ההגנה ובפועל אינו בנמצא כלל. המומחה ציין כי דף הנחיתה אינו בנמצא ולא ניתן לאתרו. אף כתובת ה-IP שנמסרה כמעידה על הצטרפות התובע לרשימת התפוצה אינה הכתובת של התובע, אלא של חברת טאקט שהיתה החברה שבאמצעות התבצע הרישום לשירות ואינה קשורה כלל לתובע. המומחה קבע כי קיימת סבירות כי התובע נרשם, אך אין ודאות לכך משום שהנתבעת לא סיפקה הוכחה חד משמעית שהתובע אכן נרשם ומסר פרטים לצורך קבלת מידע פרסומי. התשלום לנתבעת מאת המפרסם בתמורה למסע הפרסום נגזר ממספר הנרשמים לקבלת הפרסום. ניתן היה לברר פרטים נוספים לעניין זה אצל המפרסם, אך הנתבעת בחרה שלא להביא כל ראיה או עדות בעניין זה. בנסיבות אלה, שעה שנטל ההוכחה מוטל על הנתבעת להוכיח את הסכמת התובע לפרסום, יש לדחות את טענת הנתבעת כי קיבלה את הסכמת התובע.

ביחס לגובה החיוב, מדובר ב-90 הודעות והתובע עתר לחייב את הנתבעת ב-36,000 ש"ח, ללא כל הסבר לתחשיב שביצע. אין מחלוקת כי ההודעות כללו פרטים בדבר אפשרויות ההסרה. התנהגות התובע בעניין משלוח בקשות ההסרה תמוהה ומעלה חשד של חוסר תום לב. לזכות הנתבעת עומדת העובדה כי בכל ההודעות ניתנה אפשרות הסרה באופן ברור ואף כאשר הואיל התובע לשלוח הודעת הסרה, פסקו ההודעות מיד. לחובתה עומד הספק אם קיבלה את הסכמת התובע וכן העובדה כי שלחה שטף של הודעות פרסום בזמן קצר יחסית. לחובתו של התובע יש לזקוף את התנהגותו התמוהה בתקופה הראשונה בה נשלחו ההודעות, כאשר נראה כי מדובר בהתנהגות שנועדה להציג מראית עין של בקשה להסרה, על-מנת להצדיק את הגדלת הפיצוי בגין משלוח הודעות פרסומת בתקופה השנייה. התובע הוא עו"ד במקצועו העוסק בתחום המלחמה בספאם. דווקא משום עיסוקו, התנהגותו בתגובה להודעות מדגישה את חוסר תום ליבו. בנסיבות אלה, מספר הודעות הפרסום שנשלחו אינו יכול לשמש מדד לקביעת הפיצוי. יש לפסוק סך של 2,000 ש"ח בלבד בגין הודעות הפרסומת בתקופה הראשונה וסך של 10,000 ש"ח בגין התקופה השנייה. אין צו להוצאות.