תא"מ 7596-02-16 סלמן נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום הרצליה, הרשמת ענת דבי): התובע טען כי הנתבעות שלחו אליו הודעות טקסט פרסומיות, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע הוא לקוח הנתבעת 1, המספקת לו שירותי תשתית אינטרנט. הנתבעת 1 טענה כי הודיעה לתובע במפורש כי פרטי ההתקשרות שמסר ישמשו לצורך משלוח הודעות שיווקיות. הנתבעת 2, העוסקת במתן שירותי טלפוניה ותקשורת, טענה כי התובע היה מנוי לשירותיה וכי במסגרת זו אישר לה לעשות שימוש בפרטיו לצורך משלוח דברי פרסומת. נפסק -

אימו של התובע חתמה בשמו על פקודת עבודה לביצוע התקנה של שירותי הנתבעת 1 אצל התובע. לא ניתן לראות בחתימת האם על טופס ההזמנה כהרשאה מטעמו של התובע לקבלת הודעות הפרסומת. לאור המטרה בבסיס חוק התקשורת ורוח החוק, על ביהמ"ש לדקדק גם בבואו לקבוע מהי הסכמה העונה לקריטריונים של החוק. אין לקבל הסכמה לקבלת הודעות באמצעות אחר. מסקנה זו נתמכת גם על הוראות חוק השליחות. זכות הפרטיות היא זכות אישית. ההודעות הפרסומיות נשלחו לטלפון האישי של התובע ועל כן על ההסכמה להיחתם על-ידי התובע עצמו. סעיף ההסכמה מופיע בטופס לאישור התקנה בבית הלקוח. אין זה בגדר צפיות סבירה של לקוח החותם על טופס מנהלי מסוג זה כי בין השורות תימצא פסקה של הסכמה לקבלת דברי פרסומת. פסקה זו גם מודפסת באותיות קטנות ועל הקורא להתאמץ כדי לקרוא אותן. הפסקה אינה ברורה דיה ומנוסחת על דרך ברירת המחדל. יש לקבוע כי לא ניתנה הסכמה למשלוח דברי פרסומת על-ידי הנתבעת 1. באשר לנתבעת 2, היא לא הציגה כל מסמך שנחתם על-ידי התובע ויש לקבוע כי גם ביחס אליה לא ניתנה הסכמה מפורשת למשלוח דברי פרסומת. הנתבעות לא הוכיחו את תנאי סעיף 30א(ג) לחוק ביחס למתן הסכמה שאינה מפורשת. הנתבעות באות בגדרה של הגדרת "מפרסם" בחוק, שכן ההודעות נועדו לפרסם את עסקיהן.

נתבעת 1 שלחה 8 הודעות פרסומיות לתובע והנתבעת 2 שלחה 3 הודעות כאמור. ההודעות שעניינן אישור פרטי העסקה שבוצעה עם התובע, עדכון על עבודות תשתית ועדכונים כי השירותים שבו לפעילות תקינה, אינן מהוות דבר פרסומת. גם ההודעות שנועדו לייעול השירות שמציעות הנתבעות לתובע, בהיותו לקוח שלהן, הן הודעות שירות אינפורמטיביות המעודדות את הלקוח לבצע פעולות בשירות עצמי באתר ואינן הודעות פרסומיות. לא ניתן לקבוע כי התובע שלח הודעת סירוב לנתבעת 1. אין מחלוקת כי הודעת הסירוב נתקבלה אצל הנתבעת 2. בהתחשב בכל השיקולים הרלוונטיים, הנתבעת 1 תשלם לתובע 800 ש"ח בגין כל הודעה פרסומית (סה"כ 6,400 ש"ח) והנתבעת 2 תשלם לתובע 1,000 ש"ח על כך הודעה כאמור (סה"כ 3,000 ש"ח). אין צו להוצאות.