בג"ץ 589/17 פלונית נ' הכנסת ואח'

(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים עמית, זילברטל וסולברג): במשך מספר שנים מופץ באינטרנט סרטון אינטימי של העותרת, שצולם על-ידי בן-זוגה הקודם והועבר לצד ג' שזהותו אינה ידועה, ללא הסכמת העותרת. העותרת נקטה בצעדים שונים להסרת הסרטון, שפורסם במספר אתרים, לרבות הליכים משפטיים. העותרת טענה כי דרכה נחסמת שוב ושוב בשל ההלכה שנקבעה בעניין רמי מור [רע"א 4447/07], במסגרתה נקבע כי לא קיימת בדין מסגרת הולמת למתן צו המחייב ספק אינטרנט לגלות את זהותו של גולש אנונימי וכי אין להמציא מסגרת כזו בחקיקה שיפוטית. בעתירתה מבקשת העותרת סעדים שיאפשרו לחשוף את פרטיו של גולש אנונימי ובהם: 1. להורות לכנסת "ליצוק תוכן אפקטיבי וכלי אכיפה להגנת זכויות האדם באינטרנט"; 2. להורות על ביטול הלכת רמי מור. נפסק - על אף ההבנה למצוקתה של העותרת, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף. אין זה מתפקידו של בית המשפט להורות לכנסת לחוקק חוק. ביהמ"ש, כמקובל בתפיסה המעוגנת בהפרדת רשויות, מתרחק מהתערבות בהליכי חקיקה. אין גם להיעתר לסעד הנוסף, לפיו ביהמ"ש, בשבתו כבג"ץ, יורה על בטלות או שינויה של הלכת רמי מור. לאור הלכה זו, הנושא צריך להיות מוסדר על-ידי המחוקק. העותרת פתחה מספר הליכים בבית משפט השלום, אשר חלקם עדיין מתנהלים. את טענתה צריכה העותרת להשמיע בהליכים אלה וככל והיא סבורה כי לא זכתה למענה הולם בערכאה הראשונה, עומדת לפניה האפשרות "לטפס" במדרגות הערעור, לפי הוראות הדין. בג"ץ אינו מהווה מסלול עוקף ומקוצר לכך. אין בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, משמש ערכאת ערעור על החלטות אחרות של ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט לערעורים. בצד הפנייה לערכאות, עומדת בפני העותרת האפשרות לפנות לרשויות האכיפה, שכן על פניו המעשים המתוארים בעתירה עולים כדי עבירה פלילית לפי חוק הגנת הפרטיות וכן לפי סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית (כפי שתוקן בשנת 2014). כאשר מתבצעת באינטרנט עוולה שהיא גם עבירה, קיימת אפשרות לנפגע להגיש תלונה וחזקה על רשויות האכיפה שתפעלנה את סמכויות החקירה והבדיקה המסורות להן מכוח הדין. יש לקוות כי בדרך זו יימצא מזור למצוקתה של העותרת.