(פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מרים ליפשיץ-פריבס): תביעת לשון הרע. בעלי הדין הועסקו במסוף ביקורת הגבולות בטאבה ואף חלקו בעבר דירת מגורים. עניין התביעה בפרסום של הנתבע בפייסבוק ביחס לתובע. הפרסום נעשה בתגובה לפרסום של צד שלישי באותה רשת חברתית, שנכח באירוע במסוף ולאחריו העלה פרסם דברי ביקורת על עבודת המסוף, בהם הוזכר גם התובע (שהיה לכאורה המנהל התורן במסוף במועד האירוע). המחלוקת היא בעיקרה בנוגע להיקף הפרסום ושיעור הפיצוי בגינו. התובע טען כי מדובר בפרסום רחב ובהתבטאויות קיצוניות שפגעו בשמו הטוב, ואילו הנתבע הכחיש את הפגיעה בתובע בהתחשב במספר הקטן של משתמשים שנחשפו לו. נפסק - כינויי גנאי בפרסום, שהנתבע הודה כי הופיעו בפרסום שהוא אחראי לו, מהווים לשון הרע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. הביטויים והכינויים שהובאו במסגרת הפרסום על התובע, יש בהם כדי להשפיל, לבזות ולשים אותו ללעג בעיני הציבור שנחשף לפרסום. חופש הביטוי הוא אמנם אחד מערכי וזכויות היסוד במדינתנו, אך אין בו כדי להתיר רסן בנוגע לאופן ההתבטאות, שצריך שתיעשה בהתחשב בערך האחר, לשמירה על שמו הטוב של מושא הפרסום. ניתן היה להגיב על הפוסט של מורה הדרך, לרבות בדברי ביקורת על עבודת המסוף ואף על התובע, בכפוף לקיום הגנות לפרסום לפי החוק. לא עומדת לנתבע הגנת "אמת דיברתי" בנוגע לפרסום בדבר עילת הפיטורין, אותם רקם לטענתו התובע על רקע יחסים כשותפים לדירה. הנתבע טען בנוסף כי הפרסום מותר בהיותו חוסה תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק, מקום בו קיים עניין ציבורי בפרסום ובלבד שהוא נעשה בתום לב. הפרסום לא עוסק בהבעת דעה על תפקודו של התובע במסוף, או על יחסו לתיירים העוברים בו, כי אם על היחסים הבינאישיים בינו ובין הנתבע. הפרסום אינו נכנס לגדר ההגנה לצורך הבעת דעה על תפקוד התובע כעובד ציבור. הפרסום נעשה, כפי שהנתבע עצמו העיד, להוצאת "קיטור" בגין הסכסוך בין הצדדים. באשר לשיעור הפיצוי, אף שעסקינן בפיצוי ללא הוכחת נזק, לא הוכחה פגיעה מיוחדת בתובע. הפרסום הוסר תוך פחות מיממה ולא הוכח כי הפרסום הגיע לעיניהם של אלפי או מאות אנשים ויכול שיהיה לציבור מצומצם יחסית עניין בו לפי תוכנו. עם זאת, הבאתו בפני עובדי המסוף יש בה כדי לגרום לפגיעה קשה יותר בשמו הטוב של התובע, בהיותה נוגעת למשלח ידו. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 22,000 ש"ח וכן ישא בהוצאות בסך 6,000 ש"ח.