(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם איתי רגב): התובע טען כי הנתבעים שלחו לו מסרון פרסומי, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעים הכחישו כי שלחו את המסרון. התביעה הוגשה בסיוע חברת "ספאם אוף", שנציגיה לא נכחו בדיון. נפסק - לטלפון הסלולרי של התובע נשלח דבר פרסומת. הוכח כי התובע לא פנה בעצמו לנתבעים, אלא פנה לחברת ספאם אוף והיא זו שערכה את הבדיקות בטרם הוגשה התביעה. חוק הספאם נועד להתמודד עם הפצת "דואר זבל". מאז נקבעו הלכותיו של ביהמ"ש העליון בנושא תכליות החוק, חל גידול ניכר בתביעות המוגשות לבתי המשפט, ובמקביל, החלו המפרסמים לשווק את מוצריהם באמצעות חברות פרסום המזמינות את הנמענים ליצור קשר על-מנת לקבל פרטים נוספים אודות המוצר, באופן העוקף לכאורה את הוראות החוק. על רקע זה צמחה ספאם אוף, שמטרתה המוצהרת לסייע לתובעים שנפגעו מהודעות ספאם לממש את זכות תביעתם, ולמגר את התופעה הפסולה באמצעות סיוע בהכנת וניסוח התביעה, בתמורה לעמלה מהפיצוי שיתקבל. בית המשפט עסק בעבר בקשיים העלולים להתעורר מפעילותן של חברות כגון ספאם אוף. במקרה דנן התובע לא ערך את כתב התביעה בעצמו ולא יכול היה להעיד על נסיבות איסוף הראיות העומדות בבסיס כתב התביעה. התובע לא שוחח במישרין עם הנתבעת או מי מטעמה בעצמו, לא ערך בדיקות באתרי אינטרנט ובאמצעים אחרים וממילא לא יכול היה לשלול את טענת הנתבעים כי אין קשר בינם ובין המסרון שנשלח. אין בנוסח המסרון, כשלעצמו, כל אינדיקציה הקושרת אותו דווקא לנתבעים. התביעה נדחתה. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך 300 ש"ח.