(פסק-דין, שלום ת"א, השופט אריאל צימרמן): האם מסרים פוליטיים של חבר כנסת, הקוראים בין היתר להתפקדות לשורות מפלגתו, הם בגדר "דבר פרסומת" אסור? התובע, עו"ד במקצועו, הלין על 7 הודעות שנשלחו אליו בדוא"ל ולטלפון הנייד מטעם חבר הכנסת אראל מרגלית, חבר מפלגת העבודה הישראלית (הנתבעת). ההודעות נשלחו בסמוך לאחר הבחירות לכנסת והן כוללות מסרים פוליטיים וקריאה להתפקדות למפלגת העבודה. התובע טען כי המסרים מהווים "דבר פרסומת", ובפרט הקריאה להתפקדות הכרוכה בתשלום. הנתבעת טענה להעדר יריבות, שכן ההודעות הן מטעם חה"כ מרגלית וכן כי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, אינו חל על שיגור מסרים פוליטיים. נפסק - דין התובענה להימחק על הסף בהיעדר עילה, כהוראת תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. היא מדגימה שימוש בלתי ראוי בחוק התקשורת, שתכליתו החברתית ברורה וחיובית, כדי להכביר הוצאות שלא לצורך על הצד שכנגד ולקבל פיצויים במצבים שבמפורש אין עילה לפוסקם. יובהר כי בסוגיית היריבות, אין נפקות לכך שחבר במפלגתה של הנתבעת שלח את ההודעות, שכן ה"מפרסם" לפי החוק אינו רק שולח ההודעות, אלא גם מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לקדם את מטרותיו. המחוקק בחר שלא לאסור באופן גורף על משלוח מסרים מכל גורם שהוא, ובכלל זאת מטעם אלו המעורבים בפוליטיקה. סקירת ההיסטוריה החקיקתית מבארת זאת באופן הברור ביותר. המחוקקים לא ביקשו להגביל את יכולתם של פוליטיקאים להמשיך במשלוח מסרים בתפוצה נרחבת לציבור, גם אם הדבר כרוך בהוצאת כספים בידי הנמענים. גם לאחר תיקון 63 לחוק התקשורת והרחבת האיסור הקבוע בחוק הספאם, עדיין אין הוא חל על מסרים פוליטיים. עמותות ומפלגות לא חד הן. מטרות חברתיות ומטרות פוליטיות לא חד הן. אין מדובר בקביעה נורמטיבית, כי אם בשיקוף של ההפרדה שערך המחוקק. אין לקבל את תביעת התובע המסתמכת על סעיף 30 לחוק התקשורת, בטענה ל"הטרדה" בקבלת ההודעות. ראשית, בעניין זה התביעה אכן לוקה בהיעדר יריבות, שכן לא הנתבעת היא ששלחה את ההודעות; שנית, התובע לא תמך את טענתו לפיה משלוח מסרים פוליטיים בידי ח"כ או מפלגות יכולה לעלות כדי הטרדה (פלילית) כאמור בסעיף 30 לחוק; שלישית, השימוש בסעיף זה, אף אם זכה לפרשנות מרחיבה, נעשה לרוב במקרי קיצון; רביעית, בין עבירה פלילית לבין חיוב בנזיקין קיים פער שיש לגשר עליו. המחוקק לא ראה להכריז על עבירת ההטרדה כעוולה אזרחית; חמישית, יש קושי לעקוף את החלטת המחוקק על-ידי הכרזה על המסרים הפוליטיים כ"הטרדה" מכוח סעיף אחר בחוק. התובע יישא בשכ"ט עורכי דינה של הנתבעת בסך 11,700 ש"ח ובהוצאותיה בסך 3,000 ש"ח.