ת"א 16500-12-16 דמול נ' יצחק ואח'

(החלטה, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר): פרסום המייחס לדמות ציבורית עבירות שוחד הוא בעל עניין מובהק לציבור. אין לחייב את המשיב לפרסם את כתב התביעה שכן זו התערבות משמעותית בשיקולי העריכה, שיש בה פגיעה קשה בחופש הביטוי.

העובדות: בקשת המבקש למתן צו עשה המורה למשיבים להסיר פרסום מכפיש הנוגע אליו, שפורסם באתר המשיבים (News1), וזאת עד לבירור התביעה שהגיש. עניין התביעה היא כתבה שפורסמה באתר News1, שהמשיב 1 הוא עורכו ובעליו והמשיבה 2 היא החברה באמצעותו הוא פועל.

ברקע הדברים עומדת כתבה קודמת שפורסמה באתר בעניינו של המבקש, שכללה לטענתו דברי לשון הרע אודותיו, אשר בעקבותיה הגיש המבקש תביעת לשון הרע נגד המשיבים. המבקש טען כי בעקבות התביעה שהגיש, פרסום אודותיו המשיב כתבה נוספת, המהווה לשיטתו הסתה חמורה נגדו.

המשיב טען כי המבקש מנסה להלך עליו אימים באמצעות הגשת תביעות הפחדה, וזאת בניסיון לעצור את הפרסומים שחשפו עבירות פליליות חמורות לכאורה, תוך מעורבות של אנשי ציבור, בהם המבקש (ששימש בזמנים הרלבנטיים כיועץ המשפטי של המועצה המקומית באר-יעקב). המשיבים עמדו על כך שהכתבה עסקה בעניינים שיש בהם עניין ציבורי ראשון במעלה וכי קיים אינטרס ציבורי מובהק בפרסומם.

נפסק: ההליך עוסק במתח הקיים בין חופש הביטוי וחופש העיתונות מחד, לבין זכותו של אדם לשם טוב מאידך. החשיבות העילאית שיש לחופש הביטוי של העיתונאי ובקיומה של תקשורת חופשית שתפעל ללא מורא, היא ברורה. מאידך, עומדת זכותו של המבקש לשם טוב, אשר לפגיעה בה בענייננו יש היבטי חומרה מיוחדים, משמדובר במי שהוא עו"ד, ששימש במועדים הרלבנטיים כיועץ משפטי של רשות מקומית. לא יכולה להיות מחלוקת כי הדברים שפרסם המשיב אודות המבקש הם דברים חמורים, אשר יש בהם בבירור משום פרסום לשון הרע.

בקשת המבקש למתן צו עשה זמני טומנת בחובה פגיעה ממשית בחופש הביטוי והעיתונות, בבקשה להסיר פרסום עיתונאי שכבר נעשה באינטרנט. הגם שמדובר בצו עשה להסרת פרסום שכבר נעשה, היא כוללת בחובה גם מניעת פרסום עתידי, שכן הפרסום באינטרנט עדיין זמין לקוראי האתר. בנסיבות אלה, הכללים שנקבעו בפסיקה ביחס למתן צו מניעה זמני לפרסום כתבה/תחקיר שנטען כי הם מהווים לשון הרע, והאיזונים שנקבעו אגב כך בין הערכים המתנגשים, יפים לענייננו ואף מקל וחומר.

זאת, הן מאחר וצו עשה הוא סעד דרסטי יותר מצו המניעה, והן מאחר והפרסום כבר בוצע, עובדה המקהה את המשך הפגיעה במבקש, להבדיל ממקרה בו מתבקש צו המניעה לפני שבוצע הפרסום לראשונה. מניעת פרסום פוגעת בזכות החוקתית לחופש הביטוי, שהיא נשמת אפו של כל משטר דמוקרטי. יש להשכיר כי אנו מצויים בבקשה למתן סעד זמני, טרם שהוכחה אחריות המשיב בגין לשון הרע. ההלכה המנחה נקבעה בפרשת אבנרי, העומדת על מכונה ומחייבת עד היום. 

בהלכה זו נקבע כי ככלל אין להיעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב המקדמי, אלא אם משתכנע ביהמ"ש כי אין לנתבע הגנה כלשהי והגנתו היא הגנת סרק, וכאשר אין מדובר בפרסום שיש בו עניין ציבורי.  בעניין זה מדובר בדמות ציבורית ופרסום המייחס לו עבירות שוחד הוא פרסום בעל עניין מובהק לציבור. במקרה זה לא פרסם המשיב בשלב זה את מלוא הגנתו בפני ביהמ"ש, אך לא עלה בידי המבקש לעמוד בנטל המוטל עליו על-מנת להצדיק הוצאת צו למניעת הפרסום, ודין בקשתו להידחות.

המבקש עתר לחייב את המשיב לפרסם את כתבי התביעה שהגיש נגדו, באורח גלוי ונגיש. מאחר וחיוב המשיב לפרסם את כתב התביעה מהווה התערבות משמעותית בשיקולי העריכה, שיש בה משום פגיעה קשה בחופש הביטוי, לא כל שכן כשמדובר בבקשה לסעד זמני טרם נקבעה האחריות, יש אף לדחות את בקשה זו של המבקש.